קריאה במודעות אבל חביבה עלי במיוחד. הרבה דברים אפשר ללמוד מהם. אפשר להיפגש שם בשמות של אנשים מוכרים, להתעדכן בקורה איתם, במצבם המשפחתי, ובעוד כל מיני פרטים שאפשר ללמוד ממודעה קטנה של כמה אינצ'ים בעמוד גדוש בעיתון. פעם מצאתי מודעה על פטירתו של אחד המרצים שלי. המרצה הזה נהג לספר לנו שהוא שומר את כל העבודות של הסטודנטים שלו בבוידם ואחר כך הוא משתמש בהן לכתיבת הספרים שלו. מעניין מה אשתו עשתה עם כל העבודות אחרי שהוא הלך לעולמו. נזכרתי שהוא היה קמצן בציונים. גם אם נורא התאמצת זה אף פעם לא נראה טוב כשקבלת את הציון הסופי, פרט למישהי שבאופן קבוע היתה מקבלת אצלו ציונים טובים. טובים במיוחד. השמועות אמרו שהיה ביניהם משהו ושאשתו עלתה על זה.. מעניין אם גם העבודות שלה נמצאו בבוידם..

יום אחד קראתי שצ. רופא הנשים שלי מפעם הלך לעולמו. לפי המודעה הוא היה אדם מכובד. מנהל בית חולים ידוע בראש העמוד נפרדו ממנו בנותיו ואישתו. היו שם מודעות רבות של השתתפות בצער משפחתו מכל מיני אנשים וגופים. בתחתית העמוד היתה מודעה אבל קטנה נפרדת של אישה עם שם אחר. מהנוסח שלה עלה ניחוח של קשר אחר,  שונה מן הניחוח של הקשר המשפחתי הקפדני שהוצג במודעה שבראש העמוד. אחרי כמה ימים פגשתי את הבת שלו שבאה לרשום את ילדיה לבית הספר. בשיחה הקצרה שהתפתחה בינינו היא אמרה שגם היא רופאה. משתי המודעות הצטייר סיפור על האישה החוקית והאישה האחרת ועל הבנות שמשמרות את הסדר המשפחתי בכל מחיר. אחרי שהוא הלך לעולמו בטח יותר קל לשמור שהכל יראה מכובד.

בוקר יום שני אחד, קראתי במודעה על פטירתה של "אמנו האהובה אביבה שהלכה לעולמה ביום ..." על החתום, האבלים שלושת בניה יצחק, דרור וניר וביתה יעל. המודעה פירטה שורה ארוכה של שמות בנות הזוג והילדים של כל אחד מהם."ההלוויה תתקיים ביום שני בבית העלמין הישן של המושבה"

המודעה הזו נראה לי מאד מוכרת. הפרטים.. שמות הבנים.. המושבה. הכל נשמע מוכר מדי. אחרי כמה שניות נזכרתי. זה ניר שהיה חבר שלי בתקופה של הצבא. נפגשנו באחת ההסעות שיצאו מרידינג בתל אביב במוצאי שבת אחת. את הדרך הארוכה לבסיס שלו ולבסיס שלי בילינו בשיחה כשכל החיילים מסביבנו ישנו. מהאוטובוס הזה ירדתי מאוהבת. אחר כך הפכנו לחברים ותוך כדי התוודעתי לבני משפחתו, לאחים, להורים, לבית למשפחה שבאה לארץ באחת העליות והקימו את המושבה הקטנה . אחר כך דרכינו נפרדו.

שנים אחרי זה נפגשנו במקרה כשהוא בא לבקר באחד המקומות שבהם עבדתי. זה תמיד מביך לפגוש מישהו שפעם היה לך איתו רומן ארוך ולוהט. הרגעים הראשונים מביכים. מה אומרים בשניות שכל אחד מאיתנו סוקר במבטים סקרניים את השני כדי לראות מה קרה לו בזמן הזה מאז שנפרדנו..? אחרי סדרת המשפטים של 'טוב לראות אותך' ו'לא השתנית בכלל' היו לנו כמה דקות של עדכון תמציתי שמתאים לזמן הקצר שהיה, ונפרדנו. הוא סיפר לי שהוא נשוי וגר בדרום ועובד באחת התעשיות הביטחוניות, אחרי שנים של שירות בצבא.

עכשיו פגשתי אותו שוב על דפי העיתון בתוך מסגרת של מודעת אבל קטנה. כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד ממנה. שהוא אבא לשלושה ילדים, שני בנים ובת. אחד מהם, כנראה הבכור, נשוי. שהשבעה תתקיים בבית המשפחה. נזכרתי במדרגות הרחבות של הכניסה לבית, בחצר עם הפרחים עצי פרי מאחור, בדימיוני זכרתי קצת את אמא שלו, אפילו שלא פגשתי אותה המון שנים. המודעה הזו החזירה אותי אחורה לתקופה ההיא. התלבטתי מה לעשות. בהתחלה החלטתי לא לעשות כלום. היום עבר וחשבתי שאולי בכל זאת ראוי לעשות משהו. להלוויה בטח לא אבוא. זה לא נראה לי מתאים וגם לשבעה לא. גם לצלצל ולנחם לא נראה לי מתאים, מה אגיד כשירימו את הטלפון בצד השני וישאלו את מי אני צריכה ומי מדברת? והיה לי גם תירוץ שאין לי את מספר הטלפון. הכי פשוט לשלוח מברק. בירור קצר של הכתובת ניסחתי איזו שורת תנחומים ושלחתי אותו לדרכו ושכחתי מכל הסיפור.

עברו שבועות.

צלצול של טלפון ממספר בלתי מזוהה העסיק אותי בוקר אחד במשך שעה ארוכה. כשעניתי ידעתי שזה הוא. איפה מצאת אותי, שאל? במודעת אבל עניתי.