ככל שעוברות השנים אני נהנית מפחות ופחות דברים.

אבל ממה שאני נהנית – אני נהנית הרבה יותר

אין הנאה צרופה יותר מההנאה של הרגע בו "נופל האסימון" שאני מבינה לעומק משהו שהבנתי בצורה שטחית או לא הבנתי בכלל. זהו רגע של הארה והתעלות. אין מסע קסום יותר מהמסע אל הידיעה ואל ההבנה.

רציתי שנדבר פעם פה על זיוף אורגזמות.

ואם שאלתם - כן אני מזייפת אורגזמות, לפעמים פחות לפעמים יותר, תלוי במצב רוחי ותלוי בעוד המון דברים.

אז למה נשים מזייפות אורגזמה?.

אני מניחה שמטעמים רבים. אולי מפני שנשמתנו "השפחתית" רוצה לרצות את ה"אדון" לגרום לו להרגיש "גבר", כאילו גבריותו של גבר נמדדת ביכולתו להביא את זוגתו לאורגזמה (ואם אפשר ליותר מאחת אז זה בכלל טוב), וקצת מפני שאנו בהיותנו נשים מודרניות "המודעות למיניותנו" לחוות אורגזמה זה חלק משחרורנו, קשה לנו להודות כשאיננו מגיעות כל פעם לאורגזמה, ועוד יותר קשה לגבר לדעת 'שלא הצליח' לגרום לזוגתו להגיע לשם.

הזיוף בא ממקום הרבה יותר פשוט ובסיסי ופחות פילוסופי. אולי סתם נמאס לנו ואנחנו רוצות כבר ללכת לישון ואולי כי יש לנו אלף דברים על הראש שקשה לעשות להם ניתוק בדיוק ברגע ההוא, ואין לנו איזה מנגנון אוטומטי שעושה לנו 'hold' במחשבות עד שתיגמר האורגזמה.

ובטח יבוא ההוא ויגיד לי שזה בגלל הצורך שלי להיות בשליטה. זה ממש לא.

כאילו רק מין שיש איתו אורגזמה הוא מין טוב ומין כנראה זה הרבה יותר מאורגזמה.

אני רוצה להשתחרר מחובת האורגזמה. אם בא לי אורגזמה אז תבוא לי אורגזמה ואם לא בא לי אז גם אני נהנית. זה אחרת אבל גם בזה יש הנאה.

בכל מקרה, זה לא אתה זה אני.