רציתי להביא לכם את תחילתו של הפרק הראשון מתוך מתוך הספר "אשה" )הוצאת מודן) שכתבה הפסיכולוגית היונגיאנית איירין קלרמונט דה קסטייחו, שנקרא "מפגש" .

"חברה שאלה אותי לפני ימים אחדים משהו שגרם לי לעצור ולחשוב. "האם לא מתיש אותך להקשיב ולדבר עם אנשים כל היום?" עניתי לה כפי שכל אחד עשוי היה לענות "לפעמים זה מתיש מאוד ולפעמים לא".
ואז התחלתי לתהות באלו גורמים תלויה העייפות הזאת. בהחלט לא בגודל ההשקעה שלי. במבט ראשון זה נראה כעומד כמעט ביחס הפוך. לעיתים אדם מתעייף פחות דווקא כאשר הוא מרבה לתרום לשיחה, מאשר הוא מאזין פסיבי.
בעודי בוחנת שיחות ממשיות שניהלתי עם אנשים אחרים, לא רק כאלה שנעשו במהלך שעות העבודה, התחלתי לתפוש שאין זו שאלה של עייפות או העדר עייפות, אלא שאלה של עייפות ורעננות.
ולפתע הכל נעשה כל כך ברור ומובן מאליו, שלא יכולתי לתאר לעצמי מדוע לא ראיתי את זה לפני כן. אנחנו מתעייפים רק כשאנחנו מדברים עם אנשים מבלי שיתרחש מפגש, כאשר אחד מאתנו, או שנינו, מסתתרים מאחורי פרגוד.
בהזדמנויות הנדירות שבהן מאיר מזלנו ומתקיים מפגש עם מישהו, שאלת העייפות כלל אינה עולה על הפרק. שני הצדדים נשארים רעננים, משום שמשהו התרחש. הדבר משול לדלת שנפתחת והחיים מקבלים לפתע משמעות חדשה.
איך קורה שנפגשים לעיתים כה רחוקות? עד כמה שזה נראה משונה, אנחנו מעבירים את חיינו בלי להפגש. בכל יום אנחנו מתערבים בזולת, באוטובוס, בחנויות, בעבודה או בשעות הפנאי, אך נראה כי במהלך ימים או שבועות או חודשים לא נוצר אפילו פעם אחת מפגש כזה שמעביר רטט בין שני אנשים. דבר אינו קורה.
לאחר שאנו מסיימים את עיסוקנו היומיומים אנו שבים הביתה למשפחותינו ושם אנו יכולים בקלות לחלוף זה ליד זה מבלי להפגש כלל, ומבלי שאיש יבחין בעובדה זו.

מפגשים נעשים כמובן ברמות שונות, ישנם מפגשים בגוף וישנם בנפש,  מפגשים בתחום האינטלקט ומפגשים במהלך חברויות בחיי היום יום או במהלך עבודה משותפת. מפגשים יכולים להיות בכל דרגות הקרבה האפשרויות ולאורך זמן. מפגשים יכולים להיות בעוצמה רוחנית מיסטית אך אין פירוש הדבר שקירבה גופנית כשלעצמה או החלפת דעות מהוות בהכרח מפגש הדדי. לעיתי קרובות יש יחסי קרבה אינטימיים ביותר בין בעל לאשה במשך שנים ועדין אין ביניהם מפגש אמיתי. כל אחד עטוף בבידוד משלו.
שכן כדי שיווצר מפגש, נראה שגורם שלישי, שונה, צריך להיות נוכח . אתם יכולים לקרוא לו "אהבה" או "רוח הקודש". יונגיאנים יאמרו שזוהי נוכחותו של "העצמי". אם הדבר ה"אחר" הזה נוכח, חייב להתרחש מפגש.
לגורם הזמן אין כאן השפעה. גם לא לשטחי התעניינות משותפים. לעיתים די במגע יד. אני נזכרת בשיחות שניהלתי עם זרים גמורים שלא אבדו מעולם מטעמן, משום שלהרף עין התרחש מפגש אמיתי"..