הפוסט הזה מוקדש להדס, שלצורך העניין נקרא לה הועדה המארגנת.

בצרוף מקרים מופלא, שבועות ספורים אחרי מסיבת יום ההולדת של תמי, הגיעה אלי הזמנה למסיבת הרווקות של קרן. ברגע הראשון התבלבלתי. חשבתי שזו טעות, אחרי הכל אנחנו שייכות לדור אחר.. כשאני התחתנתי המונח 'מסיבת רווקות' אפילו עוד לא הומצא. ליתר בטחון עשיתי בירור קל עם הועדה המארגנת.. והתברר לי שהכלה נתנה רשימה של מי היא רוצה שיוזמן ואני הופעתי ברשימה הזו.

כבוד. באמת כבוד.

דקה אחרי זה כבר התחלתי להתבלבל. מה עושים ב'מסיבת רווקות'? הועדה המארגנת הרגיעה אותי ואמרה לי שאין לי מה לדאוג ושעד לערב עצמו יגיעו הנחיות ושאני מתבקשת לפעול בהתאם ולשתף פעולה. (הערה קטנה מהצד: כשהדס אומרת לשתף פעולה, אין מצב שזה לא יקרה...) וככה באמת היה. עד לערב המסיבה נתבקשתי למלא אחר ההנחיות שהגיעו בטפטוף לתיבת המייל שלי: לבחור שיר שאני אוהבת ורוצה להקדיש לה. לחפש תמונה עם קרן בשביל האלבום שיכינו לה. להכין מתנה – שיש מאחוריה סיפור שהיא צריכה לנחש, לכתוב לה ברכה, לפנות זמן ולבוא למסיבה במצב רוח מתאים ואין פטורים !!

הועדה המארגנת דאגה שלא נחרוג מהלו"ז ומהמשימות ושלחה תזכורות שנבין שאי אפשר לחפף:  בנות...אז ככה: יש כמה מבינכן ואני לא אזכיר שמות שהן מאוד מסודרות ואחראיות מישאנימדברתעליהיודעת ושלחו לי כבר שיר ומה אתן מביאות. ומי שלא - המייל הזה מיועד לכן!!!!

הדקות הראשונות באירוע כזה הן תמיד מביכות, כשאוספים כל מיני אנשים שאין ביניהם קשר לחדר אחד ומחכים לכלת השמחה שתגיע. אבל מדובר בבנות. מהר מאד האווירה התחממה והיא הפכה חמה במיווחד כשהכלה נכנסה. חיבוקים נישוקים ומשפטים כמו: "אלוהים, אני לא מאמינה", רצו שם חופשי. הדקות הראשונות הוקדשו לסקירה של הבטן של ההריונית, ואיך נראית זו שלא מזמן ילדה, וזו שלא נפגשנו ממזמן, ואחרי שההתרגשות קצת נרגעה ובשביל לשבור את הקרח פתחנו בסבב שבו כל אחת הציגה את עצמה ואת הקשר שלה לכלה (שבשביל לקצר נקרא לה פשוט קרן). לאט לאט הכרנו את הפרצופים שמאחורי השמות והסיפורים: חברות מבית ספר ומהצבא וממקום העבודה ומשפחה, קשרים שהתחילו מ'חברה של חברה' והפכו לחברות נפש. קרן הוסיפה את הנופך האישי שהפך את ההיכרות למחממת לב ומלאת אהבה.

הועדה המארגנת שהלו"ז שלה היה מאד מתוקתק, ניווטה את הערב ברגישות גם על חשבון דברים אחרים וזה מאד תרם לאווירה הטובה של הערב. בהמשך היה שאלון בנוסח 'הגירסה שלה מול הגירסה שלו'. החתן המיועד קבל רשימת שאלות במייל שעליהן נדרש לענות במלוא הכנות. בערב הוקראו השאלות וקרן היתה צריכה לנחש 'מה הוא אמר'. היתה לי ציפיה שנחשף לעולם של הצעירים ונגלה דברים שלא מהעולם הזה. המסקנה שלי החד משמעית היה שהם לא המציאו שום דבר חדש שאנחנו לא יודעים... אחר כך הגיע החלק של המתנות. לא סתם מתנות. ההנחיה היתה להביא מתנה לא מזוהה שמסתתר מאחוריה סיפור, שאותו קרן צריכה לגלות וכך היא תגלה ממי המתנה. הרעיונות מאחורי המתנות היו ממש מיוחדים. איפשר לגלות צדדים נוספים שלא הכרתי (ולפעמים גם אמא שלה לא ידעה..)

ואז באו החשפנים..

ואז באו החשפנים..

מה אומר לכם? אולי בגלל שאין לי ניסיון במופעי חשפנות למיניהם, זה נראה לי פאתטי למדי. 2 גברים מסתובבים בחדר קטן מלא בנות ומנסים .. מה בדיוק מנסים לא הצלחתי להבין. יחד עם המשקאות שזרמו שם חופשי, זה תרם לאווירה הקלילה של הערב ולמצב הרוח של כולם שגם ככה היה טוב. כשהמופע הזה מיצה את עצמו, פתח טל החשפן במולונוג מכירות לקידום עצמו והספר שכתב. נראה שחייו כחשפן סיפקו לו הרבה חומרים מעניינים. הבנות לא הביעו עניין. ליתר בטחון הוא השאיר עותק מספרו, אולי אחרי שיקראו ישתכנעו שהחשפנות זה לא מה שאתם רואים... הועדה המארגנת בטח תעדכן..

השעה היתה די מאוחרת אחרי שהם הלכו, אבל לא נראה שלמישהו היה איכפת. במיוחד לא לאמהות הצעירות, שכמה מהן הצהירו שלרגל מסיבת הרווקות הן החליטו להפסיק להניק... לי זה נראה כמו כמה רגעים של חופש שנטלו לעצמן, בלי הבעל והילדים. פצחנו בריקודים ובמחולות, עד שנגמרו הכוחות. כמה טוב שהמיטה היתה קרובה ואפשר היה פשוט לצנוח.

למחרת, בדרך הביתה, חשבתי על כך שני האירועים הם תחילתו וסופו של אותו מעגל, המעגל של  הנשיות בהתגלמותה. זו חוגגת את הנשיות בשיאה וזו חוגגת את הפרידה ממנה בשמחה מהולה בכאב.