בתשע בערב כשבדיוק עמדו להגיד את תחזית מזג האוויר למחר בטלוויזיה, כבה החשמל. הצצה לארון החשמל הבהירה לנו שהפעם הסיבה היא לא בבית אצלנו. האמת היא שגם לא היה את מי להאשים כי המתבגר לא היה בבית.. הפסקת חשמל, לא חשוב מתי היא מגיעה, היא תמיד מפתיעה. תמיד היא מוצאת אותך באמצע משהו. ואם זה בערב כשהכל חשוך – אז ההפתעה גדולה במיוחד. כי בחושך אי אפשר לעשות כלום.

לא זכרתי איפה יש לי נרות. בהברקה של רגע, נזכרתי שבחנוכה האחרון קנינו יותר מדי נרות. גפרורים. מי מחזיק גפרורים בבית? מזל שהבאתי קופסה מהבית מלון האחרון ועוד יותר מזל שזכרתי איפה הנחתי אותה.

טוב. את האור סידרנו. מה עושים כעת? טלוויזיה אין. המחשב לא עובד, אי אפשר לעשות קפה קומקום חשמלי שובת. אפשר לאכול אבל אי אפשר לחמם. גם הכיריים אצלי על חשמל, זה מתסמונת 'אני לא מנקה את הגז', עכשיו מגיע לי. המזגנים לא עובדים וזה ממש לא משעשע. קר מאוד. בחוץ 6 מעלות. עוד מעט יהיה קר גם בבית. נזכרתי שאמרנו שלקראת החורף נמלא את המיכל בקצת נפט להסקה. לא עשינו את זה...

נעשה קפה אמרתי לעצמי. צריך לחפש את הגזיה. אין גז מתווכח איתי הילד. יש אמרתי, קניתי בלון לפני שבוע. מזל שהוא לא ידע מזה אחרת גם זה היה נגמר. יש קפה. מה הלאה.

גם מכונת כביסה נעצרה באמצע. לא הצלחתי להיזכר מה הכנסתי לשם. אני מקווה שבבוקר לא תהיה לי הפתעה צבעונית מהסוג הבלתי צפוי.

לרגע היתה לי הברקה: יש לפטופ!! נכון שיש לפ-טופ אבל הסוללה שלו חצי מלאה, וחוץ מזה שאין אינטרנט כי גם האינטרנט האלחוטי בסופו של דבר, בקצה החוט שלו, לפני שהוא הופך לאלחוטי – מחובר לחשמל. בקיצור גם פה אכזבה.

מה נשאר? לא הרבה: לקרוא לאור הנרות, לאכול לאור הנרות ולדבר לאור הנרות.

כל ההתארגנות הזו לקחה כמעט שעה. שום ישועה לא נראתה באופק. מסביב הכל חשוך. מזג האוויר הסוער והעננים עשו את הכל עוד יותר חשוך. צלצלתי לחברת חשמל לשאול אם הם יודעים משהו על זה. הם ידעו. מה זה שאלתי? 'זו הפרעה' ענתה המוקדנית 'איזו הפרעה בדיוק?' הקשיתי, על זה היא התקשתה לענות.. אחרי שיחה קצרה הבנתי שהפרעה זה שם קוד למקרים שהם לא יודעים מה בדיוק קרה. 'החברה בדרך אליכם' אמרה 'ואיך ידעו מה קרה?' שאלתי שוב. 'הם יחפשו עד שימצאו' ענתה. 'מה שאת אומרת לי זה שבשעתיים הקרובות לא יהיה חשמל?' 'סביר להניח שלא', ענתה בדיפלומטיות. איזה מזל שהספקתי להטעין את הסלולרי לפני הפסקת החשמל.

הבנתי שמהערב הזה כבר לא יצא לי כלום, רק כמה פרקים בספר, לא כדאי ללכת על האוכל. חושך זו לא סיבה לאכול. וכמה אפשר לסמוך על נרות דקים של חנוכה, שאין להשתמש בהם אלא לראותם בלבד?

שעתיים עברו. אין סימן לאור. הברירה היחידה שנותרה היא ללכת לישון. המיטה קפואה. הסדין החשמלי יצא מכלל פעולה. מרגע לרגע היאוש הולך ומתגבר. בחושך אי אפשר למצוא כלום. הדבר החיובי היחיד שעולה לי לראש זה שעוד כמה שעות יאיר היום. איכשהו יש לי הרגשה שבאור הצרות נראות קצת יותר טוב...