טוסקנה. זו המחשבה שעברה לי בראש כשצעדנו במסלול מאלון הגליל לכיוון צומת יגור. רק כמה ימים אחרי הגשם האחרון, אנחנו צועדים בעמק שבו זורם נחל ציפורי. הנחל הזה זורם כל השנה. הכל כלכך רענן וירוק. המים בנחל מפתים לטבול בהם את הרגליים אבל אלה מים לא נקיים. בכל זאת הלכנו קצת במים כדי לבדוק את הגורטקס בנעלים. בחיי שהוא עמיד במים. את ארוחת הבוקר סעדנו ליד הבריכה של מעיין עין יבקע. חבל שהבריכה כל כך מלוכלכת. על שפת הבריכה אנחנו פוגשים עוד צועדים. שתי נשים שצועדות בשביל לבדן. קבוצות של צעירים משוחררי צה"ל שצועדים את השביל ברציפות. שישה שבועות הם בדרך מטאבה בדרום. בהמשך פגשנו  צעיר שמטייל לבד ועוד זוג וגם רוכבי אופניים. שלא כבפעמים הקודמות השביל ממש סואן הפעם. על המדרון שאנחנו צועדים בו יש בצד אחד אלונים גדולים ומתחתנו, לאורך האפיק יש בוסתנים של עצי פרי שמתחילים לפרוח וחלקות ירק.

בהמשך הגענו למבנה דו קומתי שנראה כמו טירה ונקרא טחנת הנזירים, זהו מנזר שהוקדם במאה ה-19 בידי המנזר הכרמליתי. עד שנת 1940 פעלו באזור ארבע טחנות קמח בשיטה הישנה של אבני ריחיים הסובבות בכוח מי הנחל. היום המקום הזה משמש אכסניה לכל מיני אירועים. עצרנו ל'רגע של תרבות'. מסביב ערבוב של ישובים: הרדוף ונופית והכפרים הבדואים ראס עלי וחוואלד, שלא כולם  מוכרים. הצעידה בנוף של אלונים ואלות והרבה פרחים, נעימה. סוף פריחת החורף, מרבדים של פרגים ושל עכנאי יהודה בסגול-כחול ושל חרציות. הרבה סימני פרות וגדרות מאולתרות מחוטים ושקיות ניילון קשורות עליהן ופה ושם גם גדר חשמלית (24 וולט..) הגידור הזה לא רציני אבל עושה רושם שהפרות מתרשמות ממנו. לך תבין את זה. השביל מלא קוצים שמגיעים לי עד לצוואר והסירפדים – ימח שם. כל נגיעה בהם היא סיוט מתמשך. נראה שעבורם היה החורף טוב.

יש הרבה התעניינות על 'איפה אתם בסדר'. זוג אחד נוסע עם כל הצאצאים לעשות סדר בטוסקנה. זוג אחר החליט שהשנה מבלים בנפרד, הוא עם ילדיו והיא עם אמה ואחיותיה, יש שנוסעים ויש שמארחים. שיחות על מתכוני הסדר ועל מסורת ומנהגים, על שמרנות מול רצון להתחדשות ומה זה מעורר. הרבה שיחות על גידול ילדים. הקולות מעורבים, גאווה גדולה בצד מחשבה על איפה טעינו..

אנחנו עולים לואדי שמעל רכסים. מימין כבר אפשר לראות את מפרץ חיפה ואת כל הכרמל. גלשנו במורד השביל עד לגדר המקיפה את כפר הנוער הדתי. מסביב יש הרבה ערימות של זבל וגרוטאות. פניה האחוריות של הדרך הן מכוערות מאד. אם מישהו פעם יחליט לקחת על עצמו  את הפרוייקט ניקיון הארץ – מצפה לו הרבה מאד עבודה. אנחנו צועדים בכבישי כפר חסידים ומסיימים בהשתטחות על הכסאות ב'קפה בנועם' בכניסה לקיבוץ יגור כשפנינו אל הקטע הבא – הטיפוס על הר הכרמל.

21 ק"מ. אני קרועה מעייפות אבל מרוצה. הגרביים הפעם לא הציקו לי (80 שקל לזוג). בפעם הבאה אבוא במכנסיים קצרים.

אני ממהרת הביתה. בחמש וחצי אני נכנסת בדלת. יש לי כרטיסים להופעה בערב. כדאי שאנוח לפני. מה אני אעשה עם כל ערימות הגזר שנשארו בקערה? דקה לפני שיצאנו היתה לי הברקה. כיבדתי את החברים של החייל בגזר. הם אהבו את זה. כשהגענו לשערי הקיבוץ ראינו שחשוך מדי. מבט מהיר בכרטיסים הבהיר לנו שהקדמנו ביום. איזה כיף שאפשר לחזור לנוח...

(הקרדיט לתמונות לחומי שהוא איש רב פעלים ורב יכולות, גם מארגן וגם מצלם)