באחד מבתי הספר במקום מגוריי, נערכה תחרות בנושא הדאגה לזולת.

המנצח בתחרות היה ילד, שהגיש עזרה לשכנו, איש בשנות השמונים לחייו.

יום אחד, הבחין הילד בקשיש יושב בגן ביתו כהוא שקוע בעצב עמוק, ופניו

נפוחות מדמעות. דילג הילד מעל הגדר, התיישב לידו, ונותר שם זמן  רב.

"מה עשית שם כל כך הרבה זמן?" שאלה אמו של הילד, כששב הביתה?

"שום דבר מיוחד" ענה הילד. "הוא איבד את אישתו, וזה עצוב לו מאד,

בסך-הכל עזרתי לו לבכות."

(מתוך: קצרצרים, אוסף סיפורים ומשלים - פאולו קואלו)