אני אוהבת לקפוץ בחבל. בכניסה לבית מונח לו החבל האדום שלי עם הידיות האדומות. כל פעם שאני עוברת לידו הוא קורץ לי. ברוב הפעמים אני מתעלמת ואומרת 'אחר כך', למה אחר כך? כי בקפיצה בחבל יש בעיה שהציצי קופצים אז קודם אני צריכה חזייה מתאימה. כדי להגיע לתוצאות צריך להתאמן הרבה. תוצאות זה למשל לקפוץ דקה שלמה או לדלג ברציפות 60, 70, 80.. 100 דילוגים בלי לעצור. וגם צריך להשקיע מחשבה להרים את הרגליים בהתאמה עם סיבוב החבל.  כשמתעייפים - זה מתחיל להיות מסובך, אבל אם אני מתרכזת – זה די קל וגם מהנה וגם מצויין לגוף.

המקום הזה שאני עובדת בו כבר תקופה. השבוע באתי לשם, בדרך חשתי שהאנרגיות שהיו לי פעם כשהייתי באה – אינן. שאלתי את עצמי איפה כל ההתלהבות הזו שאפיינה את בואי למקום הזה בעבר. איפה ההתרגשות. איפה הדרייב הזה של להפוך את העולם. היתה שם עשייה טובה אבל בזמן האחרון הדברים תקועים. בהתחלה זה עשה לי תחושה לא טובה. העסקתי את עצמי במחשבות. רציתי לדעת מה גרם לזה, חיפשתי אסטרטגיות אחרות להעיר ולעורר. בעיקר הפניתי אצבע מאשימה אל עצמי: שלא הבנתי, לא הספקתי, שהחמצתי.. אבל השבוע כשקפצתי לי בחבל חשבתי שאולי בעצם הגענו לקצה המיצוי של מה שאנחנו יכולים להפיק מה'ביחד' שלנו והגיע הזמן שאני אדלג משם. אני מרגישה שהתלהבות העבר פינתה את עצמי לכל מיני חפירות של למה ואולי וזה עושה לי תחושות לא טובות.

ככל שאני מתבגרת אני רוצה להתנהג כמו משקיעה מנוסה, להתבונן סביב ולחפש את ההשקעות הנכונות בשבילי, כאלה שבעקבותיהן אני אקבל את מה שמגיע לי  - יד מושטת וחיבוק חם ותחושה של תמיכה וקשרים הדדיים. אני מחפשת להתקרב למקומות שיגרמו לי להרגיש מלאת אנרגיה ובעלת ערך ולהתרחק מן המקומות ומאנשים שמעוררים בי רגשות שליליים כמו אשמה או חוסר נוחות או מבוכה. ובדיוק בשביל זה יש  לי חבל. כדי לדלג מהמקומות שבהם אני מרגישה שאני מבזבזת אנרגיה חסרת ערך בניסיון להבין ולברר ולנסות שוב ושוב.

וככה אני מרגישה לגבי המקום ההוא. שאם פעם הוא היה חשוב לי מאד והייתי מושקעת שם מאד, אז גם דברים שהיו חשובים פעם עשויים לאבד את קסמם עם הזמן ואני לא צריכה להרגיש אשמה או להיבהל על כך שזה כבר פחות מעניין אותי יותר. הכי נכון זה לדלג, לזוז ולהמשיך הלאה - בלעדיהם. שאני לא צריכה להצטער על כך שצריך להיפרד. שלפעמים להיפרד זה הדבר הכי נכון לעשות, גם בשבילי וגם בשבילם. ושצריך לדעת לעשות את זה כמו שצריך לפני שאני מדלגת לי הלאה.