סיפור

בתקופת הבהלה לזהב, נסעו בארצות הברית ברכבת למערב איש לבן ואיש אדום (אינידאני). במהלך הנסיעה בת חמשת הימים, התיידדו השניים ונדברו להתחיל את מסע חיפוש הזהב במשותף.

כאשר הגיעו השניים לחוף המערבי וירדו מהרכבת, מיהר האיש הלבן לארגן את חפציו, חש לתחנה והתחיל בעשייה קדחתנית: ארגון הסוסים, ציוד ודברי מאכל, על מנת להתחיל בעבודה. האיש האדום ירד מהרכבת לאיטו והשתטח על הקרקע, פניו באדמה החמה, ולא נע. מיהר אליו חברו הלבן והאיץ בו להצטרף אליו. ענה לו האיש האדום: "נסענו למרחק רב במהירות אשר איננה טבעית לקצב האדם. הנשמה שלי אצה רצה אחרינו וניסתה להשיג אותי, אולם במהירות הנסיעה לא הצליחה להדביקנו בחתיכה אחת. רסיסים מהנשמה נותרו בדרך וכעת הם מגיעים לאיטם ומצטרפים אל השלם. אני חייב להמתין להם עד שיאספו כולם, כיוון שאם לא אעשה כן הם יאבדו לי לעד, ושוב לא אהיה שלם"