איזו כת מסתורית השתלטה על הבית שלי ועושה בו כבתוך שלה. אני בשלי והם בשלהם: גוררים רהיטים, מזיזים חפצים, חדר העבודה שלי נעלם לתוך החדרים האחרים, הפינה האהובה עלי איננה עוד. הם הפכו אותי לחשופה בתוך ביתי. אני לא מצליחה למצוא לי מקום. אין לדעת למה הם חותרים. בנוסף לכל אי אפשר להחליף איתם מילה. הם באים מתי שהם רוצים והולכים מתי שהם רוצים. אני פטורה מלדבר. פטורה מלענות על שאלות. אני מתנהלת בשקט בלי להפריע להם. רק "אפשר לקבל מים?" מפריע את שלוות החוצבים והלמות הפטישים. השקט שלי לא מפריע לרעש שלהם. פניהם משולהבים. עיניהם מתרוצצות אנה ואנה. בסוף היום כשהם הולכים אני מקווה להתעורר ולגלות שזה חלום.

לא. זה לא חלום. מחר הם יבואו שוב.