שישי בערב. אנחנו מתאספים להליכה לאור ירח. פגישה נרגשת. חיבוקים ונשיקות. ושמחות ומה נשמע, והקול הקוטע את ההתרגשויות הקטנות של המפגש. הנחיות אחרונות לפני שנצא לדרך.

זו שעת בין השמשות. דקות אחרונות של אור השמש. בדקות שלפני שהיא נפרדת ההופעה שלה הכי מרשימה. השמים נצבעים בערבוביה מטורפת של צבעי כתום אפור ושחור. ואז בלי הודעה מוקדמת היא שוקעת ומשאירה אותנו עם סוד גדול באוויר.

המבט שלנו פונה לכיוון השני. הירח. הוא עוד לא כאן.

אנחנו הולכים לאורך החוף. חמימות נעימה של אחר צהרים של חודש אוגוסט. היום לא חם מדי ולא לח מדי. הכל במינון הנכון. לאורך החוף אנחנו פוגשים ב'התנחלויות' של אוהבי ים. אוהלים, תאורה זמנית, מנגלים, מעגלי צחוק. ילדים במשחקי חול משכשכים במים. אנשים שבאים 'לגור' בים בחודשי הקיץ. אנחנו מתעניינים בתופעה הזו. מנסים לנחש מי בא להתנחל ומי בא לאחר צהרים על הים. רואים את זה לפי הציוד. יש לי מכרה כזו. בחודשי הקיץ היא 'אורזת' את המשפחה והם הולכים 'לגור בים'. בבוקר היא מגיעה לעבודה מהים ובסוף היום היא חוזרת לשם. ככה במשך כמה שבועות. מה אתם עושים בים אני שואלת אותה? יושבים ומסתכלים על המים, היא עונה. מדברים, מתרחצים...

האורות של ה'מאחזים' האלה מקלקלות לחושך. לפעמים יש קטעי חוף ריקים מאדם שם החושך מככב לבד. אנחנו פוסעים בתוך החושך הזה נזהרים שלא להיתקל בסלעים. אנחנו חוצים את נמל הדייג של הכפר ג'סר א-זרקא. בנמל הקטן משפצים סירות, המגדלור צובע את המים באור אדום. רשתות הדיג כבר מוכנות ליציאה בבוקר.

בלי הודעה מוקדמת, בינות לעננים, הבליח לו הירח כאומר "אני כאן" וזה בשביל להסיר ספק, במקרה שבלב של מישהו התגנב לרגע חשש שהירח אולי לא יבוא..

הדרך שלנו מסתיימת על רקע אמת המים של קיסריה העתיקה. אנחנו פותחים שולחן. מתוך התיקים נשלפים המטעמים. השולחן מתמלא תוך דקות וכבר כמעט ואין מקום להניח עוד משהו נוסף.  אני מתבלטת אם להיכנס למים. אין יותר מדי התלהבות לרחצה.  

הפקקים של בקבוקי היין חולצו. בצד כבר נשמעו קולות האש המכלה את שאריות העצים שהובאו מהנגרייה.

אחרי ששבענו, אנחנו יושבים מסביב למדורה. אני עוד מתלבטת לגבי הרחצה בים. נראה שהפעם זה כבר לא יקרה. ניסיון לארגן מעגל של שירה. כמה קטעי קריאה לכבוד ט"ו באב. סיפורים, בדיחות, יין הולך טוב עם תפוחי אדמה, בטטות ושום ובצלים אפויים באש. שכנתי למעגל אומרת שאם היתה לה חברה לים היא היתה נכנסת. לי זה הספיק. הלכנו לרחוץ בים.

12 בלילה... המים שקטים וכל כך חמימים. הגלים רכים כל כך. המגע שלהם בגוף מעורר תחושה של נעימות שתכף מתפשטת לי בכל הגוף. אני טובלת עוד ועוד. בזהירות. כל פעם אני מעזה קצת יותר. אם אני מעזה אז גם הים מעז. אחרי כמה גלים קטנים הוא שולח אלי בהפתעה גל מתפרץ שמרטיב לי את השיער והפנים. הפתעה נעימה. עכשיו אני משתרעת על המים, שוחה בקלילות. תחושת רגיעה משתלטת עלי. אני מרגישה אותה מחלחלת לתוכי. יכולתי לשכב ככה עוד ועוד..

מחוץ למים התנועה ערה. מתחילים להתקפל. הים נגמר.

אני טובלת פעם אחרונה, נפרדת בחוסר רצון מהים ויוצאת אל החוץ הקריר.

הירח האיר לי את כל הדרך הביתה.