יום שישי. חזרתי לא מכבר מחדר הכושר, רסיסי מים אחרונים מהמקלחת נקווים עדיין על גופי מהניגוב מרושל. קרם פנים. קרם גוף. מכנסיים קצרים וגופיה. את הקניות לשבת כבר עשיתי. רגע של בטלה עם קפה של בוקר על המרפסת. אני משקיפה על הרחוב. לפני שבת מלאה באורחים והרבה מחויבויות ומעש. השכן מהרחוב מלמטה מצפצף בעצבנות ונוסע לדרכו. הכלבה שוכבת לצדי. תנועת הרחוב לא מעסיקה אותה. היא ישנה.

ברחוב ללא מוצא הזה יש תנועת מכוניות ערה בשעת בוקר זו. אחרוני הדיירים הולכים ומתכנסים לתוך הבתים. השכן ממול חוזר. שוב הצפצוף העצבני. הוא מוציא שקיות מהאוטו ומניח אותן על המדרכה. המון שקיות. מעניין מה יש לו בשקיות. מפעם לפעם הוא חוזר למכונית וצופר בעצבנות. בשקיות השקופות אפשר לראות את העגבניות, והגזר ובצל סגול והפטרוזיליה שמסרבת להכנס לתוך השקית. יש שם גם משהו צהוב. אולי זה פלפל וגם מלפפונים ותפוחי אדמה. שום דבר מעניין. הוא טיפוס השכן הזה, כזה שלא ישקיע במשהו יקר.

הוא מצפצף שוב. השכן מהבית שליד יוצא ומחליף איתו דברים. בבית ליד יש 2 תינוקות. בטח הצפצוף מפריע. הם מחליפים 2 משפטים. יותר אין צפצופים.

יש שם גם שקית לבנה אטומה עם הפרסומת של הסופר. אלה מצרכים לסוף השבוע. מה כבר יכול לאכול איש עם מזג כזה עצבני? בטח אלה מצרכים מהירי הכנה. ספגטי או פסטה ורוטב בולונז. וגבינה צהובה 16% שומן וסלאמי דל קלוריות וטחינה ובאגט נתון בתוך שקית נייר וקרטון חלב 3% ובקבוק ספרייט דיאט ושני בקבוקי בירה. הוא נעלם בכניסה לבית ושב ומופיע רגע אחר כך בדירה שהמטבח והסלון שלה פעורים לכל מבט חטטני. מרחוק אני רואה אותו  פורק את מה שקנה, פותח את המקרר, סוגר את המקרר. פותח את המקרר. סוגר את המקרר. מותיר כמה שקיות סתם כך על השולחן. הוא נעלם לחדר אחר וחוזר אחרי כמה דקות לבוש בחולצה אחרת. נראה שהיה במקלחת. הוא מדבר בטלפון בקול לפי תנועות הידיים שלו הוא מתרגז.

אני אוספת את מה שנותר מהקפה ואת הכלבה. אנחנו נכנסות הביתה. השכן מלמטה שוב צופר. השד יודע מה הוא מתכוון להגיד בצפירות האלה. אני מקווה שעד שעת השלאףשטונדה הוא ירגע.