| |
מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת.. |
| 9/2009
כל שבת שנייה
המפגש הראשון עם מי שעתידה להיות חמותי היה כשהייתי בצבא. אנחנו כבר היינו חברים אבל היתה לנו בעיה קטנה. אני גרתי במרכז הארץ והוא בצפון. במשך השבוע שירתנו באותה יחידה אבל מה עושים בסוף השבוע כשאנחנו לא גרים קרוב? החלטנו על פתרון שבוע אצלי שבוע אצלו. כלומר פעם אני אבוא ואתארח אצלו בבית שישי-שבת ושבוע אחרי זה הוא יבוא אלי לשישי שבת.
אני כבר לא זוכרת מי התחיל בפעם הראשונה. אני רק זוכרת את הפעם הראשונה שלי. שישי באתי אחר הצהרים. ההורים שלו היו קצת עסוקים. בערב הם היו אמורים לארח את החברים שלהם. קצת שאלות. קצת דיבורים. בערב הגיעו החברים. ישר הייתי צריכה לעמוד במבחן של החבר'ה... מי זו? מאיפה היא? איפה הוא הכיר אותה? וכו'.. סיטואציה די מביכה לזה התלוו עוד כל מיני פרטים מביכים כאלה קטנים ושלא שייכים לענייני האירוח. למשל איפה אני, בחורה הגונה שכמותי, אמורה לישון..אח שלו, האמבטיה, המקלחת שעוברת ליד חדר השינה של ההורים... בקיצור, סיפור.
להתארח משישי עד מוצאי שבת או עד יום ראשון בבוקר, זה אומר שאין פתחי מילוט. לא היה לי אז רישיון נהיגה וגם אם היה אבא שלי לעולם לא היה נותן לי את האוטו שלו לנהוג עד שם.. בקיצור,זה לא היה קל. אבל האירוח הזה איפשר לי להציץ אל תוך החיים של משפחה שפתחה לי את דלת ביתה ומאז שנכנסתי לא יצאתי...
יש לי הרבה חוויות מהתקופה ההיא. החוויה הכי גדולה שלי קשורה באוכל. לפני שבאתי אליהם, הוא היה מספר לי בגאווה גדולה על המאכלים הטעימים שאמא שלו מבשלת. גם אמא שלי היתה בשלנית מצויינת אצלנו זה היה אוכל מזרח אירופאי, שכלל בעיקר מרק עוף ופירה ואיטריות ותפוחי אדמה וגפילטע פיש. אצלם גיליתי מטבח מסוג אחר. המטבח הצרפתי. אמא שלו היתה מנויה על ז'ורנלים מצרפת בשם ) Femme d'Aujourdui(האישה של היום) שהייתה מקבלת בדואר. מהזו'רנלים האלה היא היתה גוזרת מתכונים, מבשלת ועושה עלינו ניסויים. כל שבת שניה משהו אחר. מאכלים שבחיים לא טעמתי. עם הרטבים המיוחדים מגבינה ורוטב הבשמל, הקישואים והחצילים הממולאים, וכל מיני מאפים מיוחדים. וקינוחים שכללו כל מיני קרמים מיוחדים, קרם ברולה וקרם הפוך. ומול זה עמד כל הזמן מול העיניים הקומפוט של אמא שלי.
הטעמים האלה היו בשבילי מאד מוזרים. חוץ מהסלט כמעט שום דבר לא היה טעים לי ולא היה על השולחן אף מאכל שהכרתי מקודם. אבל.. מכיוון שבאתי מרחוק ותמיד זה היה שישי שבת, אי אפשר היה להעמיד פנים, לטעום משהו קצת מזה וקצת מזה ולהגיד מתוך נימוס שזה טעים ואחר כך ללכת הביתה לאכול באמת. לא היתה לי ברירה ונאלצתי לאכול וגם להגיד שזה טעים מאד. בהתחלה זה היה ממש לא פשוט לאכול גם אם זה לא טעים.. אני לא יודעת אם אתם מבינים מה זה אומר.
מהר מאד למדתי לאהוב את האוכל הזה, נחשפתי לעולם קולינארי טעים ומיוחד ושווה. גם הבעיות האחרות הסתדרו... גם כל עניין השישי-שבת פעם אצלי פעם אצלו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
