אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲנִי שׁוֹמֶרֶת בֶּעָבָר

כָּאן לא הִשְאַרְתִּי דָּבָר.

אֲנִי שׁוֹכַחַת לְהִזָּכֵר,

וְזוֹכֶרֶת לְהִשָּׁמֵר.

מִתְעַטֶּפֶת בְּחַיִּים אֲחֵרִים.

מִתְכַּסָּה בְּסִפּוּרִים זָרִים.

עֵינַי עֲיֵפוֹת

עוֹצֶמֶת כְּדֵי לא לִרְאוֹת,

כְּשֶאֲנִי צוֹחֶקֶת אֲנִי בּוֹכָה,

כְּשֶׁאֲנִי דּוֹבֶרֶת אֲנִי שְׁתוּקָה

אֵין בִּי עוֹד רְגִיעָה.

הַלֵּב הֶעָמוֹק

מִתְעוֹרֵר לִרְגָעִים כְּדֵי לִצְחוֹק.

אֲנִי שוֹמַעַת אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם,

וְשׁוֹכַחַת אוֹתוֹ בַּיּוֹם.