לגשמי ברכה יש כל מיני צדדים. בשישי הזה היינו מתוכננים ללכת קטע נוסף בשביל. התחזיות לא בישרו טובות אמרו שיהיה גשום וסוער. פתאום שמתי לב שאני היחידה שיש לה משהו נגד גשם.. כולם מברכים על הגשם ואני..? אישית קיוויתי שהשבוע אולי החזאים יטעו... הם לא טעו. אחר כך חשבתי שיכול להיות מצב שבצפון גשום ובמרכז לא, כמו שזה קורה לא פעם, אבל גם זה לא הצליח. הידיעות שהגיעו אלינו מהמרכז בישרו על גשם גשם ועוד גשם. בסוף נאלצנו לדחות את תכנית ההליכה משישי לשבת.

הקטע הפעם הולך לאורכו של כביש 6 מתל אפק למצפה מודיעים, על קו התפר שבין חקלאות לנדל"ן, בין חרדים לחילוניים, ובין מי שנוסעים בדרכים הישנות למי שנוסע בכביש חדש ומשופר ומשלם אגרה.

משימת הפייטנות של הקטע הזה הוטלה עלי. התלבטתי מה להביא. איזה היבט בקטע הזה אני רוצה להבליט. ברגע של הברקה הוצעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, ע"י בים שנמצא כעת בחופשת לידה (זמן טוב לרעיונות פוריים...כנראה) ללכת על "נלבישך שלמת בטון ומלט" שמופיע בשירו של נתן אלתרמן ושעוסק בפיתוח הארץ ויישובה. אז, בשנות השלושים, זה היה מפעל חלוצי להתפאר בו. היום זה נראה קצת אחרת. כביש 6, על כל היתרונות שבו, מייצג יותר מכל את הקדמה הדורסת ביד גסה את הטבע והמרחבים הפתוחים.

יש כאלה שמכנים את הפרויקט הזה הכביש הכי חברתי שיש. למה? כי הוא מחבר את דרום הארץ וצפונה למרכז. היום כל תינוק יודע שאפשר להגיע מיקנעם לקרית גת ברבע שעה, למי שמעוניין בכך כמובן ויש גם מעבר מיוחד לצבאים ולשפיריות, ואולי יום אחד אפילו ישאירו להם קעריות מים בצדי הדרך. ולמה לסבול ביישוב מרוחק מחוסר עבודה או ממחסור בסרטים והצגות אם אפשר לעלות על הכביש, להגיע בקלות למרכז, למצוא תעסוקה או לראות מופע, ולחזור הביתה במהירות ובבטיחות. את כביש 6 מלווה התלבטות קבועה: כדאי או לא כדאי לנסוע בכביש 6? זאת השאלה שאני מתלבטת בה כל פעם במיוחד מאז שנחנך הקטע הצפוני החדש.

אחרי נס חנוכה ואחרי שעברנו בשלום זאת מתקפת הסופגניות (לא. לא טעמתי אפילו אחת) זה יהיה נס אם נצליח לעבור את הקטע הזה ללא התפלשות רצינית בבוץ. נראה מחר..