בזוגות

המשימה של אתמול נשמעה די פשוטה. בזוגות. אחת מדברת והשנייה מקשיבה ורושמת לעצמה. המשימה: לספר על משהו שהוא unfinished business  בחיי. זו שמקשיבה צריכה לשמוע גם את המסופר וגם את מה שעולה מתוך מה שמסופר. מה שמסופר 'בין השורות'.

זה נשמע פשוט. אני מבינה את התחכום של התרגיל, אני מודעת לדברים. אין שום בעיה. אני אספר ואכוון את הדברים ככה שיעלה מה שאני רוצה שיעלה, אני קובעת מהי הדרך לספר את הדברים וגם איך להציג אותם. מהר מאד הבנתי שזה לא כך, כי יש דברים שעליהם אין לי שליטה. אני לא שולטת על הדרך שבה הבת זוג שלי לתרגיל תתפוס את הדברים וגם על איך תפרש אותם. מהרגע הזה  התחיל להיות מעניין.

אחרי התחבטות קצרה החלטתי לבחור במשהו מהתחום המקצועי. חשבתי שזה יחשוף אותי במידה ספרתי משהו מהעבר. היא הקשיבה, מדי פעם רשמה לעצמה משהו ל הדף, שאלה שאלות הבהרה, רוב הזמן שותקת. אחר כך היא כתבה...ואחר כך קראה את זה בקול...

מה שקראה דמה רק במקצת למה שאני ספרתי. הדמויות היו אותן דמויות והעובדות היו אותן עובדות אבל היא רקחה מכל זה תבשיל אחר לגמרי. היא טוותה חיבורים אחרים בין הדברים וקשרה קשרים חדשים בין החוליות השונות שבסיפור שלי. המיקס החדש הזה שהקשבתי לו נשמע לי די מוזר.

התגובה הראשונה שלי היתה התנגדות. הרגשתי שהיא פולשת לתוך חיי ועושה בהם כבתוך שלה, שהיא עושה לי סדר אחר מבלי שהתבקשה. רציתי להגיד לה 'איך את מעזה?' אבל תכף ומיד הזכרתי לעצמי שאני הסכמתי לזה. נשימה אחת עמוקה והחלטתי להקשיב. בזמן שהיא קראה, ראיתי את כל התת-מודע שלי פרוש לפני על השולחן...ואז מתישהו נפל לי האסימון.. פתאום הבנתי אחרת את העסק הלא גמור הזה שאני סוחבת איתי .

את השקט שהשתרר אחרי שסיימה להקריא אפשר היה לחתוך בסכין. אני לא אמרתי כלום. הקשבתי להערות שעלו בעקבות הקריאה. היתה לי הזדמנות לראות איך הדברים נראים לעיניים אחרות. ראיתי את עצמי באור אחר, כאילו מישהו שם לי מראה. ראיתי שאני מתבחבשת בסיפור הזה בלי סוף, שאני הופכת אותו כל  פעם לכיוון אחר, שאת ההתחשבנות הזו אני סוחבת איתי ממקום למקום, שאני מסרבת להניח לה, היא בעצם עסק לא גמור עם עצמי. . אחר כך היו לי הרבה מחשבות. פתאום הבנתי את זה. היתה לי התבהרות. זה היה מרתק.

פנקס השתנות

אחר כך היא נתנה לנו משימה. היא בקשה שנעקוב במשך שבוע אחרי התודעה שלנו, ע"י מעקב אחר המחשבות בזמנים מאד מסויימים, למשל בכל פעם שנכנסים לשירותים להשתין.. שנצטייד בפנקס "פנקס השתנות" היא קראה לזה ושנרשום כל מה שעלה לנו לראש בזמן הקצר ההוא. עכשיו אני הולכת לשירותים עם פנקס ועט ומשקפיים.

כבר יומיים שאני עושה את זה. אלה יומיים מעניינים מאד. שמתי לב שכל הספונטני שהיה קודם הלך לאיבוד. עכשיו כל מה שעולה לי בראש – מתוכנן. גם ההליכה שלי לשירותים. לפעמים כשאני לא שמה לב, מתגנבת לה איזו מחשבה לא מתוכננת...

יש לי כמה מסקנות ראשוניות על ההתנהלות הזו אבל אני מעדיפה לחכות עד הסוף בשביל להגיד מה היה שם.