ההתרגשות לקראת הכניסה לפארק היתה גדולה. החייל אמר שהוא מדמה את הכניסה לפארק כמו הכניסה בסרט 'פארק היורה' – שער גדול מאד מלא אורות מנצנצים עם חוטי תיל של גדר חשמלית נמתחים משני צידי השער. זה היה קצת דומה. רק קצת. השער שנכנסנו דרכו היה שער צפוני יחסית, קצת פחות מרשים מזה של הסרט אבל זה לא הקטין אפילו בקצת את ההתרגשות שלנו. על הפתיחה היתה לנו קבלת פנים נהדרת. מצעד של חיות. החייל אמר שהן באו לקבל את פנינו. זה באמת נראה ככה. על הכניסה נתקלנו במשפחה של ג'ירפות. אימפלות מכל עבר, והמשך באו הפילים, עוד ג'ירפות, קופים, תאואים, היפופוטמים, וזברות, חזירי בר, צבועים, אריות כל אלה נקרו בדרכנו בנסיעה בשבילי הפארק. החיות מתנהגות כאילו אנחנו והם מכרים ותיקים מזה שנים... האימפלות שכל כך התלהבנו מהן בהתחלה הפכו מהר מאד להיות לא מעניינות. ככה זה. רק הייחודי מרשים. החלק הצפוני של הפארק הוא החלק הפחות מטוייל. הנוף נהדר, השטחים הפתוחים מאפשרים תצפית למרחוק והדרך עוברת בין נהרות לבורות מים, לשטחי מרעה ואפיקי נחלים – שם באות החיות להרוות את צמאונן.וביניהם אנחנו. כמעט לבד. זו לא עונת התיירות. יחסית יש מעט מטיילים בפארק.

באופן טבעי התחלקו בינו התפקידים: אחד נוהג, אחד מתצפת על האזור במשקפת, עוד שני תצפיתנים מאחור – אחד סורק את הימין והאחר את השמאל, יש 2 נווטים. אחד מסביר מה אנחנו רואים ונותן שמות לציפורים ולחיות. במיוחד הקפדנו על השמות המדעיים-הלטיניים, 3 מצלמים, אחד מסריט, אחת מתעדת ואחד מנמנם לסירוגין... כולנו במסע בילוש אחר החיות בסבך וכל גילוי כזה הופך לשמחה גדולה

התקשורת בפארק עובדת בשיטות הישנות מפה לפה. כל מי שרואה משהו מיד מספר לרכב שעובר לידו. הסרט 'מלך האריות' היה להיט בביקור בפארק. Hello, you see the lions? נהפך לשאלת היום של כל מי שעבר בסביבה.. ואנחנו כמובן ראינו. לא הרבה מדי אבל מספיק בשביל לספק את סקרנותנו. שרנו  משירי הסרט, אקונהמטאטה הפך לשיר היום ואפילו ראינו את המקום שבו קיבל סימבה את ההסמכה שלו...היה שמח ממש...

נראה שבאנו אחרי עונת ההמלטות. כל האמהות יצאו להשוויץ עם הרכים הנולדים, הפילות עם הפילונים, והג'רפה עם הג'ירף ג'ונייר, וממש בשידור ישיר ראינו המלטה של מיני בופאלו או בלשוננו באפלון על הכביש. כמה דקות אחרי שנולד כבר עמד על רגליו וחיפש היכן הוא יכול לינוק. האמא עמדה שם עם השליה שלה בחוץ וכיוונה אותו אל שדיה. מעניין  לראות את כל העדר עומד מסביב ושומר על היולדת שתוכל להתפנות ללידה... אחר כך גם ראינו פילון שזה עתה נולד ואת הפילות עומדות במעגל ומגוננות עליו עד שקם ועמד על רגליו. היו שם כמה רגעים אמהיים מרגשים.

בילינו יומיים וחצי נהדרים בפארק. כל מה שעשינו היה לנסוע ולבלוש אחר החיות מצפון הפארק לכיוון דרום. למדנו לזהות היכן הן מסתתרות, איך הן מתנהגות, ידענו לזהות סימנים. הפיניש ליין היה בקרוקדיל ברדיג'. המתעד דמיין את רגעי הסיום: בפיניש ליין יעמדו כל היות ויעשו לנו 'סופריז..' הם ימחאו לנו כפיים ויגידו לנו 'כל הכבוד על שלושת ימים האלה שביליתם בפארק, שלא התייאשתם מהמשחק ונשארתם עד הסוף' לסיום הם יעשו איתנו תמונות קבוצתיות, כמו שאנחנו עושים בכל פעם שאנחנו מסיימים קטע בשביל ישראל. 

כל זה כמעט קרה. בקרוקודיל ברידג' דקה לפני היציאה, הופיעו לפנינו החיות כמו במצעד פרידה. הנשרים על העצים, הבאפלו'ס שהשתכשכו בבוץ, עדר של זברות (את האימפלות אנחנו לא מחשיבים) משפחה אחת של ג'ירפות, וחזירי בר וגאנו כמו במופע של פרידה..  תמונות אחרונות למזכרת, הצגנו את הקבלות לשומרים ביציאה ו...אנחנו בדרך החוצה..

 בקרוגר פארק אין אינטרנט..חיות לא התלוננו. האמת שגם אנחנו לא. זה לא היה חסר לנו בכלל.

מה עושים בערב? אחרי יום של שיטוטים וחיפושי חיות, בערב הורדנו את כל התמונות מכל המצלמות למחשב אחד וצפינו מחדש במה שעבר עלינו כל היום. הנהג עושה קפה כמו שצריך. אנחנו מתגלגלים מצחוק ומתפעלים מזוויות הצילום וגם קצת מעצמנו.. כשכבר העיניים עצמות אנחנו מתכננים את היום שלמחרת.השכמה חלוקת תפקידים, מקלחת אחרונה ו... כבר אין עם מי לדבר...