בארוחת הבוקר אמר הצעיר שהלילה הזה היה תעלומה אחת גדולה. "הלכתי לישון עם כרית לבנה ובבוקר קמתי עם כרית מנומרת ואני לא מבין איך זה קרה.." הוא אמר. "איך זה קרה?" אמר אחיו "אולי זה קשור לתעלומה אחרת שבה מצאתי את עצמי באמצע הלילה שכשאתה מחבק אותי...." כולנו פרצנו בצחוק. החברה הצעירים ישנו הלילה בחדר אחד וכל הבוקר היה מלא בחוויות של ההתעוררות בבוקר. ארוחת הבוקר היתה מלאה בחלומות ובפרשנות לחלומות.. הכי מוזר היה החלום של ההוא שמצא את עצמו מתעורר בבוקר החתונה שלו ולא מבין איך מצא את עצמו ביום החתונה מתחתן עם זו שנפרד ממנה...

זה מה שנחמד בלינת B & B, אף פעם לא תדע מה תמצא. החדרים לא תמיד זהים ולפעמים יוצא לחבר'ה לישון ביחד ואז בבוקר אנחנו זוכים לשלל סיפורים וחוויות על מה שעבר עליהם לפני השינה, בשינה עצמה ובהתעוררות של הבוקר...

אנחנו זוכים ליחס נחמד כשמגלים שאנחנו ישראלים. הרבה האנשים שאנחנו פוגשים מספרים שהיו פעם בישראל. בעל B&B אחד ספר שהתנדב בקיבוץ גבעת חיים מאוחד ושם חלב פרות. את תנועת החליבה נראה שהוא שלא שכח את זה עד היום וזאת לפי תנועת הידיים כשסיפר את זה. השיחות קצת פוליטיות: המצב בישראל, על הצבא, על מה היה, השוואה בין המצב פה למצב אצלנו. בערבים כשאנחנו יושבים ביחד לתכנן את המחר ולראות תמונות, רעמי הצחוק שלנו מביאים אלינו לא פעם אורחים.. לפעמים אלה תיירים כמונו ולפעמים מקומיים שנופשים ואז אנחנו מנצלים את ההזדמנות לקבל טיפים היכן כדאי לטייל לישון לאכול.., זה בדרך כלל מתחיל מזה ששואלים אותנו איזו שפה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים  שאנחנו מישראל, התגובה תמיד חמה מאד.  

אנחנו מטיילים באזור שנקרא ציציקמה בדרך שבין פורט אליזבט לעיר קייפטאון. האזור מלא פעילות של ספורט אתגרי, זה המקום של הבנג'י הגבוה ביותר בעולם 216 מ'. עשינו טיול אומגות שנקרא kanopy או zipline בערוץ הנהר storm . במסלול של 9 אומגות שהקצרה שבהן אורכה 85 מ' והארוכה – 211 מ' מצד אל צד גלשנו חגורים ברתמות ומהודקים בכל מיני אמצעי בטיחות אל כבל מתכת. מתחתינו זרם הנהר בערוץ עמוק ומתחפר ובשורה של מפלים מרהיבים.

השבוע השני לטיול הוא מאד מתוקתק. הזמן מוגבל. יש המון מה לראות ומה לעשות, ולוחות הזמנים מאד צפופים. החברה עומדים בזמנים שקבענו בדיוק מדהים.

אחרי האומגות נסענו לפארק הציציקאמה, למפלים ולחוף הים. טפסנו לגובה של המון מדרגות וגם ירדנו את הגובה הזה שכמצד אחד ההרים ומצד שני המפרצים המדהימים של האוקיינוס ההודי. אחר כך נסענו לבאנג'י.  אומרים שזה הבנאנג'י הגבוה בעולם. הוא  ממוקדם במפלס התחתון של גשר שנבנה על ערוץ הנהר. איך שראיתי את זה ישר הבנתי שזה לא משהו שאני רוצה להתנסות בו. את הילדים זה  דווקא הדליק. אחד אחרי השני הם התעופפו להם בערוץ העמוק כשאני צופה בהם. זה היה די מלחיץ. מהלחץ נתפס לי שריר בקרסול של הרגל. הם דווקא חזרו בסדר. שעות אחרי זה שמענו חוויות על לפני ובזמן ואחרי.

משם נסענו לעיר הבאה knysna. העיר הזו ממש נחמדה ונראית קצת אחרת מאלה שהתרגלנו לראות עד כה. פחות גדרות וחומות, אבל אם מסתכלים טוב רואים את הטאונשיפ הצמוד לה, במרחק לא גדול. נסענו לבקר שם עם מדריך מקומי. זה היה ביקור עצוב. מקרוב רואים את יותר את הפער שבין הערים המסודרות והנקיות עם השדרות הרחבות והמכוניות מהמודל הכי חדש, לבין מה שקורה אצל המקומיים. חושות, צריפונים, לא תמיד יש מים זורמים בבתים וגם לא חשמל, ולא תחבורה ציבורית ושום דבר אחר. יש כנסיות ובתי ספר. הבתים עלובים. במקומות רבים רואים את תכנית השיקום החדשה. כל אחד מקבל בית בן 3 חדרים קטנים ולא משנה מה אם יש לו משפחה גדולה או קטנה... הוא לקח אותנו למקום שבו הוא גר..זה היה כל כך מינימאלי... למרות האופטימיות שנשמעה מדבריו.