תמיד אומרים על חוויות רעות במיוחד: "מה שלא הורג אותנו מחזק אותנו". זה  אומר שכאילו צריך לצלול ראש בכוונה,
לתוך חוויות קשות, קיצוניות, לא פתורות, בכל מיני תחומים רגשיים, למטרות "חישול" כמובן.

את מה  שיש לי להגיד על זה, לא כדאי שאומר כאן כי זו תהיה התבטאות מאד בוטה.

כל חוויה רגשית רעה, שכביכול, "מחשלת", גם הורגת. כל פעם קצת,  בתשלומים.

זה לא "חיסון", רק כרסום החוסן.

מה שמחזק באמת אלו חוויות של עוצמה, קטנות קטנות אבל חשוב שיהיו. עוד אחת קטנה ועוד אחת קטנה, בסוף,

כל הקטנות האלה נאספות להמון. ובסופו של דבר, זה מה שעושה את העבודה האמיתית.

השבוע היו לי המון כאלה קטנות. יחד הן הצטרפו לאוסף מרשים ומשמעותי ביותר. משהו כמו תכנית חסכון שמקבלים עליה רווחים קטנים. כל פעם קצת. עם הזמן זה מצטבר לרווח נאה ביותר, כזה שעושה WOW משמעותי.

פתאום הצטברו להן המון מחמאות בכל מיני תחומים. גם ברמה האישית, גם במקצועית. ככה בלי תיאום ביניהם.

מה אומר ומה אגיד, זה היה מאד נעים. גם לשמוע וגם לדעת.

ובמעבר חד משהו –

הפוסט של טליק מהיום...תובנות מיום האתמול

נורא מסכימה לגבי ה-COMPLISSION. אבל זה מסוג הדברים שעליהם נאמר "צריך שניים לטנגו". 
לא תמיד יש לך "בן-זוג" לטנגו הזה. לפעמים זה הריקוד שלך לבד.

לא תמיד אפשר לקיים את התהליך הזה של סגירת המעגל.

חבל, אבל גם זו מציאות שצריך להשלים עמה