היא באה לעבוד שם גם. לצידי. הגדרנו מה שלה ומה שלי. אני הייתי צריכה לזוז הצידה מתהליכים שהייתי מעורבת בהם במשך תקופה. חשבתי שזה בסדר. איתי הם עובדים תקופה ארוכה ואפשר היה לזהות שנכנסנו קצת למה שנקרא אזור הנוחות. הכל דפק כמו שצריך היתה זרימה, אבל  בכל פעם שהצענו רעיון חדש היה די קשה ליישם אותו. יכולתי לזהות את התקיעות הקטנה הזו. כשהיא באה ראיתי בזה הזדמנות. חשבתי שהיא תביא גישה חדשה, מחשבה מרעננת וזה יאפשר לתהליך להתרענן ולעלות על דרך חדשה. זה מצא חן בעיני. ישבנו בינינו לעשות סדר, על מה אני עובדת ועל מה היא.. אני הייתי מרוצה. זה איפשר לי להתמקד.

ואז הגיעו ההדים. הנושא שהיא עובדת עליו. הדרך. היחסים עם האנשים. הנסיונות לכפות עליהם דברים. הסגנון שבו היא משתמשת.

כשבאו להתייעץ איתי הבהרתי שאני מחוץ לעניין. לא חשבתי שעלי להתערב וככה גם נהגתי. המשכתי בנושאים שלי ומשכתי ידי לגמרי מהאחרים. וקצת עקבתי מרחוק אחרי המתרחש וזהו. זה לא היה מכוון, רק מה שספרו לי מפעם לפעם.

מהספורים זיהיתי את השוני בין הדרך שבה אני עובדת לדרך שבה היא עובדת. חשבתי שלא יזיק להם להתנסות בסגנונות ייעוץ שונים. אני מודה שמפעם לפעם חטאתי במחשבות על דברים שחשבתי שהם לא בסדר אבל חוץ מלדבר עם עצמי, לא עשיתי עם זה כלום. 'זה לא עניינך'  חזרתי ואמרתי לעצמי לא פעם. 'הם ילדים גדולים ויש להם למי לפנות במידה ויחליטו לעשות כן'.

אני עובדת בשיתוף פעולה עם האנשים. לא איכפת לי של מי הרעיון, שלי או שלהם, ההחלטות תמיד מתקבלות בשיתוף תוך בחינת כל ההיבטים והתאמתו למציאות שלהם. היא נהגה אחרת. היא הביאה רעיון סגור מבלי לשתף את האנשים שעמם היא עובדת, מבלי לבחון מה מתאים ומה לא, מה נעשה כבר ומה עוד לא, וניסתה לכפות אותו עליהם. בחלק מהמקומות היא הצטרפה לתהליך שכבר התחיל וגם שם היא נהגה כאילו לא היה כלום לפני שהיא הגיעה.

מהר מאד התחילו רינונים וליחשושים. כצפוי, חלק מהם הגיעו אלי. אני המשכתי להחזיק בעמדה שהחלטתי עליה, שאני לא מתערבת.

יום אחד נקלעתי במקרה לישיבה שהיא השתתפה בה ואז היתה לי הזדמנות לצפות בדברים מקרוב ולראות את הדיאלוג המתנהל בינה לבין שותפי התפקיד שלה. זה היה ברור. היא דוחפת והם הודפים. היא דוחפת והם הודפים. מתחת לנימה המנומסת והחברמנית הסתתרו מאבקי כוח בינה לבינם.

משך כל זמן הישיבה הקשבתי והייתי מאד מרוצה ממה שראיתי. ראיתי את כל אלה שאני עובדת איתם, עומדים על דעתם, מנמקים את הדחיה, מסרבים לקבל הסברים רק בגלל ש'אני חדשה פה' , שוקלים את כל הנסיבות ומקבלים החלטות בהתאם... החלטות שמתאימות להם ולא החלטות פופוליסטיות בשביל מישהו אחר יהיה מרוצה...

בלב אמרתי לעצמי שטוב שהביאו אותה. בשבילם היא היתה הזדמנות לראות כמה הם צמחו וגדלו בשנים האחרונות. וגם בשבילי.