מחמש בבוקר הראש שלי טרוד במחשבות. פעם ראשונה שאני גומרת את כל ערכת התה/קפה של המלון.. חושבת איך הכי נכון  להעביר את הדברים ככה שאחר כך גם יישמו אותם בפועל..  איך מעבירים אותם 'פזה' שילמדו לחשוב מתוך התפקיד שלהם  ולא כללי כזה כמו שהם רגילים. שילמדו לחשוב תוצאתי. שידמיינו את התוצאות מול העיניים, איך התוצאה תראה בסוף השנה, אחרי שיעבדו על זה לפי תכנית עבודה. איך כותבים תוכנית עבודה לכל יעד....תחלמו אני אומרת להם. לחלום זה לא טוב אומר לי אחד מהם, אי אפשר לממש את זה. תחלמו בכל זאת אני אומרת. תחלמו על התוצאות שהייתם רוצים לראות וגם איך אפשר לממש, לפחות חלק, טוב?

אני רואה את הקשיים. הם לא רגילים לחשוב תוצאתי, הם לא רגילים לעבוד מתוכנן, הם לא רגילים לקיים תהליכי מעקב ובקרה. לוח זמנים בשבילם הוא בדרך כלל המלצה. הם לא מרגישים מחוייבים אליו.. 2 דברים מניעים תהליכים, אני אומרת להם, לוח זמנים ובקרה.

יש לכל אחד צרכים משלו. החדשים רוצים את הכל מוכן בכפית לפה. שאביא להם משהו מוכן שיראו איך זה צריך להיות. הם כל הזמן רוצים להיות תכליתיים. בלי תרגילים. בלי דיבורים מיותרים. תכל'ס.. שיחזרו הביתה עם זה שהם יודעים מה לעשות. יש כאלה שכבר סיימו את כתיבת התכנית ומשדרים שאין להם מה ללמוד. ויש כאלה באמצע.. עוד לא התחילו אבל חושבים שהם יועדים מה לעשות..

הכל בסדר פה. המלון בסדר. המים בסדר, המיטה בסדר... זה רק המחשבות שלי שלא מניחות לי ובחמש בבוקר כבר לא נתנו לי מנוח..

וגם זה שאין כפית כדי לערבב את הקפה עם הדמוי חלב הזה

אני הופכת את המצגת שוב ושוב..

כותבת דוגמא נוספת שתמחיש להם איך זה אמור להיראות. לאיזה כיוון צריך ללכת...

הם לומדים. אני לומדת גם. אני לומדת אותם. את השוני ביניהם את הצרכים שלהם וגם את מה שאצטרך לעשות איתם אחר כך בהמשך וגם לומדת שאפשר להסתדר אם אין לך כפית בערכת התה-קפה.. אפשר לערבב את הקפה עם הצד האחורי של מברשת השיניים...