הבוקר הכלבה עלי. הכלבה ועוד כמה משימות. אנחנו יוצאות לסבוב. רק יצאנו מהחצר וראיתי אותה עושה תנועות של אחת שלא יכולה להתאפק. לא הספקתי להזהיר אותה שככה לא עושים ותוך שניה היא חירבנה על המדרכה. שיט. להתחיל את הבוקר מאיסוף של גללי חרא מהמדרכה זה לא בדיוק עושה פתיחה טובה לבוקר... עכשיו אני צריכה להתעסק בלאסוף את זה, אני מסתכלת מסביב מחפשת איך להסתדר. הבוקר אני בלחץ של זמן. המשימה הזו של הכלבה היא בנוסף .. והזמן שלי נורא מתוקתק. לשניה חלפה בראשי המחשבה שאולי אתעלם מזה ואמשיך הלאה כאילו זה לא שייך לי אבל רק לשניה. יש פתחי מילוט. מזל שיש מתקני שקי-קקי באזור.

בפנים בתוכי אני כועסת עליה. השטח הציבורי שבו יכלה לחרבן כאוות נפשה הוא כל כך קרוב. היא מכירה את השטח היטב, את המרחק.. מה הסיפור שלה? בדיוק כשאני כל כך קצרה בבוקר הזה.

אני אוספת את הגללים שהיא פזרה על פני השטח. בא לי להקיא. הרגשה של גועל נפש מציפה אותי.. תוך כדי אני נזכרת בילדים כשהיו קטנים וההתעסקות הזו היתה חלק מהחיים שלי. אולי ההשוואה הזו שבין הילדים לכלבה בסיטואציה דומה תעשה את מלאכת ניקוי המדרכה מגללי החרא יותר קלה.. אחרי הכל אנחנו כל הזמן אומרים ש'כלב זה כמו ילד'. כמו אבל זה לא.

הכלבה הזו כבר זקנה. היא זקנה ממש. היא גרה אתנו כמעט ארבע עשרה שנים. כלפי חוץ היא נראית טוב אבל יש לה התנהגויות של זקנה. קשה לה לשבת, קשה לה לקום, בפעם האחרונה שהיתה מיוחמת וברחה מהבית היא לא ידעה איך לחזור. אחרי שלושה ימים של דאגה וחיפושים מצאנו אותה באפיסת כוחות. היא בקושי התאוששה. עכשיו היא לא תמיד שולטת בצרכים שלה. זה אומר שאני צריכה להתרגל לזה שבימים שלא יהיה לי מזל אצטרך לאסוף את החרא שלה. שיט. אולי נרדים אותה? האפשרות הזו חולפת לי בראש. עם כלבים זה קל. טלפון אחד לאבנר הווטרינר, והוא מסדר את הכל. אפילו לקבורה שלה לא צריך לדאוג. הכל עליו.

עם כלבים זה קל. נמאס לך מהכלב את משאירה אותו באיזה מקום שלא יוכל לחזור אליך. בחגים זה הכי בולט... לא פעם בחגים אנחנו מוצאים באזור שלנו כלבים משוטטים. כאלה שלבעלים שלהם נמאס מהם. הם לוקחים אותם לטיול במקום רחוק. בשלב כלשהו פותחים את הדלת של האוטו נותנים לכלב לצאת לעשות פיפי ונעלמים...

אני גומרת לאסוף את הגללים. משליכה את השקית לפח. מסתכלת עליה במבט נזעם ומרביצה לכיוון שלה נאום על זה שהיא לא בסדר שלא התאפקה עוד קצת עד למקום שבו היא מחרבנת כרגיל.. היא מסתכלת עלי בחזרה. לא נראה לי שהנאום שלי נוגע לה. היא ממשיכה לרחרח עוד קצת משתינה קצת פה וקצת שם ומסתובבת לכיוון הבית.

כלב זה כמו ילד אני חושבת.