הייתי שם. עם אלטון ג'ון. לרגע אחד נשכחו ממני בג"ץ ההורים החרדים וההפגנות וחסימות הכבישים שהחוללו להם במרחק של כמה רחובות ספורים מאצטדיון, ומשחקי המונדיאל, וחום הקיץ עם הלחות המעיקה, והפקקים הבלתי נסבלים בדרך שנסעתי להופעה והחניות הצפופות שבהן אנשים לא מהססים לדפוק לך את האוטו רק כדי להשתחל לחצי מטר רווח בלתי אפשרי..שלוש שעות הייתי במקום אחר..

הייתי שם עם אלטון ג'ון מנותקת לשלוש שעות מן העולם בחוץ ומתמסרת לרשימה ארוכה של שירים שבה האחד מרגש יותר מהשני. שירים כמו: דניאל, רוקט מן, שיר הפרידה לנסיכה דיאנה ,your song, yellow brick road, sacrifice ושיר הנושא מתוך הסרט Lion Kong, שרה ורוקדת מזמזמת את המילים ומתנועעת לקצב המוסיקה הסוחפת וכל מה מעסיק אותי זה השיר הבא.. כשאני מנסה לנחש לפי הפתיחה איזה שיר זה הולך להיות.

 
הייתי שם עם אלטון ג'ון. שכלפי חוץ בכלל לא נראה משהו מיוחד. הוא איש קטן ועגלעל, לא צעיר בכלל. מגושם משהו, לבוש בבגדים נוצצים שבכלל לא התאימו למזג האוויר החם והלח, בנעלי פלטפורמה מצחיקות.. אבל ברגע שהוא התיישב על הפסנתר ונגע בקלידים ופתח את הפה.. תוך שניה הכל נשכח. הגיל והמראה והמוזריות ונעלי הפלטפורמה.. הוא פשוט היה קוסם. כריזמתי, מלא אנרגיות, מקסים, מדבר מעט, מרגש וסוחף.. אחד שלקח אותנו לשעתיים וחצי של מסע קסם עם הלהיטים הגדולים שלו, כשכל שיר הוא דהז'וו לרגעים קסומים..  והשאו של אלטון והלהקה המצויינת שליוותה אותו.

הייתי שם עם אלטון וכנראה שעם עוד קרוב ל-50 אלף נוספים, ועם הסטיקלייטים הירוקים שיצרו מראה מרהיב של אנשים שמתנועעים בירוק לקצב של המוזיקה ורוקדים ושרים וברגעים האלה בכלל לא איכפת לך מה העושה השכן שלך לכסא מימין או משמאל (הבת שלי, במקרה) ובשביל משפטים אלמותיים מרגשים כמו: sorry seems to be the hardest word או "כמה נפלא העולם כשאתה בתוכו" ועוד כמה משפטים שנחרטים לי בראש ומזמזמים בתוכי בלי הפסקה עד שאפשר להשתגע..

וגם בשביל הזיקוקים שהיו בסוף...אני אוהבת זיקוקים