קראתי אצל  רוח ים על המרפסת שהוצפה בגלל המרזבים הסתומים.

המון גשם בחוץ. ברור שצריך לנקות את המרזבים, לא? מי זוכר את זה בכלל?

אני חשה המון כבוד כלפי אנשים מסודרים, שחיים חיים מסודרים, שמבצעים את המשימות שלהם תמיד בזמן, שיודעים תמיד מה לעשות ומתי – ועושים את זה כמו שצריך..

אלה שבודקים כל חדש את הספחים של פנקס הצ'קים ואת חשבונות הויזה והישראכרט..

לא שאני מזלזלת בזה, חלילה, גם אני הייתי רוצה לעשות את זה ככה. באופן מסודר, זה רק פשוט לא כל כך יוצא לי.

מדמיינת לעצמי את האנשים המסודרים האלה, איך נראה הבית שלהם:

לאנשים האלה, יש ארונות מיוחדים עם קלסרים שבהם כל נייר מסודר במקומו. הכל מתוייק ומעודכן. הם מסוגלים למצוא כל דבר בבית מיד כשהם זקוקים לו. הסדר שולט בכל מקום. מתחת לכיור, במזווה, במחסן, בתא המטען של האוטו...

הם עושים כל דבר בזמן. מכניסים את האוטו למוסך בדיוק כשמגיע זמן הטיפול, משלמים את אגרת הטלוויזיה בדיוק במועד, הפנסים בבית הזה תמיד פועלים כי שם מקפידים לבדוק את הסוללות. הם אפילו יודעים איפה הפנסים נמצאים כשצריך אותם...

במחסן שלהם, בטוח שהכלים תלויים שם בסדר מופתי. כל כלי והמקום שלו.

הם תמיד יודעים למי השאילו איזה ספר

את הביטוח הם מחדשים תמיד בזמן...

יש להם תמיד דפים עם רשימות. חלק מהן מחוקות בקו (אלה שכבר עשו) ואחרות ימחקו בקרוב. הרשימות הארוכות מעוררות אצלי התפעלות. כל כך הרבה משימות? אני שאינני עושה רשימות כאלה, בטוח שכחתי משהו, לא?

אצלם מפתחות המכונית אף פעם לא הולכים לאיבוד, המצבר אף פעם לא נגמר בדיוק בבוקר כשצריך לצאת במהירות ובמיכל יש מספיק דלק כדי להגיע לעבודה בזמן...

אח... כמה שאני מקנאה באנשים האלה, שנראים לי תמיד רגועים ונינוחים, שיודעים בכל רגע נתון מה עליהם לעשות... שולטים כל כך טוב בכל פרט קטן...

אני אינני נמנית עליהם.

והפרטים לא ממש חשובים.

את החשבונות אני משלמת בזמן. פיתחתי טכניקה לא לשכוח וזה עובד.

אצלי, כל יום שמסתיים מבלי שהלך לי איזה נייר לאיבוד, נחשב ליום טוב.

ואם שכחתי משהו, זה בטח לא היה מספיק חשוב כדי לזכור...

וכן, הספרים שלי תמיד מוצאים את דרכם חזרה אלי...