ביום ראשון היא הציעה שנלך לחגוג ביום שני מכיוון שיש לי יום הולדת ביום חמישי. סבבה אמרתי. אנחנו חברות לעבודה שנים רבות ונפגשות הרבה על רקע כזה או אחר וגם עם האחרות זה ככה ובכל זאת כשהלכנו ביום שני לבלות במסעדה, ישבנו שם 3 שעות ולא סתמנו את הפה לרגע. ואפילו שאנחנו מכירות כל כך טוב, מסתבר שתמיד יש עוד שכבות שעוד לא הגענו אליהן.

אחר כך כשחזרתי הביתה הוא שאל אותי על מה יש לכם לדבר כל כך הרבה שעות. אנחנו מדברות על הכל. על הילדות ועל היחסים עם בני הזוג, ואצלנו זה מגוון. יש בנו נשואות ופרודות ואחת שחיה בזוגיות שנייה, ועל הילדים, ועל התחביבים ועל התכניות לשנה הבאה וגם קצת על העבודה ועל העתיד ותמיד אנחנו מצטערות שצריך להיפרד. ובפעם הבאה שנפגש  לחגוג יום הולדת לחברה אחרת, גם אז נבלה שעות ולא נסגור את הפה לדקה...

נשים יש ביניהן חיבורים שאני לא רואה אצל גברים.  גם גברים יכולים לנהל שיחות נפש ולדבר על מיליון נושאים אבל ההבדל הבסיסי הוא שבדרך כלל הם לא יתכננו להפגש רק בשביל זה. תסתכלו מסביבכם, כמה מפגשי גברים על טהרת הגברים אתם מזהים? ומה עושים במפגשים האלה?

לפני שבועיים נסעתי לתל אביב (זה היה אחד מאותם ימים חמים) להפגש עם חברה. פעם עבדנו יחד ונשארנו חברות. לפעמים אנחנו לא מדברות כמה חודשים. זה בכלל לא משנה. ברגע שאנחנו נפגשות, התחושה היא שאנחנו ממשיכות מהנקודה ההיא שבה הפסקנו בפעם האחרונה. ורק בגלל שהייתי מתוכננת לחזור הביתה מראש נפרדנו בתשע בערב אחרי שבילינו יחד מהבוקר.. זה היה יום של קרבה ואהבה וחום ונגיעה בכל.. שום דבר לא הפריע לנו, אפילו לא החום שבחוץ. כל פעם אמרנו לעצמנו שמזל שלא כל כך חם..

מה יש לכם לעשות 9 שעות ביחד? שאל אותי הבנזוג כשחזרתי הביתה. לכי תספרי לו שזה לא הספיק לנו.. ואם אפשר היה היינו ממשיכות עוד.

גברים לא עושים את זה. אני מסתכלת על החייל שלי, על החברים שלו. יש ביניהם חברות נהדרת. ממש רשת תמיכה. מתי זה יתפוגג, אני שואלת את עצמי? אחר כך כל אחד יתפזר לדרכו, הם בקושי יפגשו, יווצרו חברויות חדשות בעבודה בלימודים ותמיד יהיה געגוע למה שהיה ואיננו עוד.  ואם הם כבר נפגשים זה בגלל שמישהו זימן להם את זה כמו במילואים או מקומות עבודה שיוזמים מפגשים 'רק לעובדים'.. אני מכירה מעט מאד גברים שיש להם מסגרת של חברות של גברים.. שנפגשים כדי להיות ביחד, מבלים ביחד ובהצהרה עושים להם זמן להיפגש כדי להיות ביחד. כשאני נתקלת בזה אני ממש מתפעלת. כי לרוב זה לא מחזיק מעמד.. אחרי שהם מתחתנים זה בדרך כלל מתמוסס.. כי הם חזקים ולא צריכים תמיכה וכל מיני דברים מעיקים ומציקים כאלה; דברים כאלה צריכות רק הנשים שבאופן טבעי הן חלשות ונזקקות יותר.. ורק במילואים הם מרשים לעצמם שגברים אחרים יחדרו למרחב הפרטי שלהם, ולדבר על נושאים שהם לא נשים וזיונים וכו'.. ובגלל זה גברים אוהבים לצאת למילואים, אפילו אלה שמכחישים שזה ככה..

עכשיו אני מחכה שהגברים יבואו לפה להתנפל עלי.. יאללה..