השינוי מתחיל לתת את אותותיו. מספטמבר אעבוד רק חצי משרה. נפרדתי מחלק מהמשימות שלי. עשיתי פרידה כהלכתה, מסרתי את ניהול העניינים למי שהתמנה לקחת אותם. הפצתי את פרטי החדשה לכל מי שבאתי עימו במגע.. קבלתי הרבה תגובות של פרגון, תגובות של קנאה וגם של התפעלות מהצעד שעשיתי. הרי החופש להחליט ולבחור נמצא אצל כל אחד מאיתנו אז למה מי שמוציא את זה לפועל נחשב לאמיץ? ליוצא דופן? אני מגלה שרוב האנשים מסביבי חולמים אבל לא מעזים.. זה נגמר ב'איזה כיף לך' או ב'הלוואי עלי' ועוד כמה מילמולים..

יש לזה נגיעה גם לעניינים הקשורים לצמתים משמעותיים בחיים, לתופעת הקושי לבחור ולפנטזיה הנמשכת לעד אודות אותה דרך שפסלנו דווקא.

הדרך שלא נבחרה נשארת תמיד מחוז לגעגוע, ארץ חלומות נפלאה, בבחינת הדשא של השכן... זה בולט עוד יותר במקרים שבהם המציאות שונה מאד מן  החלומות, והחיים שבשיגרה שוחקים בהדרגה את החלומות - אם אכן הגשמנו אותם.

מה שאני לומדת הוא על ההכרח לזהות את הצמתים החשובים בחיינו, לעצור שם לרגע ולשאול: האם אני עושה בחירה נכונה? איך ארגיש עם הדרך בה בחרתי בעוד שנתיים או חמש שנים? ומה ארגיש אם אבחר בדרך השניה, זו שלא נבחרה מלכתחילה? העצירה הזו לרגע, היא חכמה כל כך פשוטה ובכל זאת אנחנו לא נוהגים על פיה. התוצאה היא שחרטות והחמצות הופכות להיות בלתי נמנעות בחיים.

כשאני פוגשת במישהו שאומר לי שזה היה חזק ממנו והוא הלך כי שכנעו אותו או בעקבות הלב. אני אומרת לו: שבחירה בעקבות הלב היא חשובה. אבל היה רגע על הצומת שבו אפשר היה לעצור ולבחור, רגע אחד שבו היתה לו אפשרות של בחירה. ולכן אי אפשר לקרוא לבחירה שנעשתה "חוסר שליטה". המומנטום הזה של הבחירה תמיד קיים, צריך רק לזהות את הסימן. כמו שלט 'עצור'. עצור כדי לבחור ואחרי זה לעבור.

"התואיל להגיד לי, בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן? " שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" אמר החתול.
"לא איכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי" אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה" .. 

יש הבדל בין לבחור את הכיוון לבין לבחור את הדרך:
בלבחור את הדרך מדובר בשיקולים פרקטיים ומדידים של יעילות
אולם בלבחור את הכיוון מדובר בשיקולים של משמעות

(הרפתקאות אליס בארץ הפלאות – לואיס קרול)