מזמן שכחתי איך זה היה לפני שנכנסו הטלפונים הסלולריים לחיי.. פעם, מזמן, כשהעולם היה שפוי, כשלא היה דבר כזה להיות זמינה בכל דקה, בכל מצב, בכל זמן, בכל מקום... קשה להאמין שפעם, ממש לא מזמן, חיינו בלי טלפונים סלולריים והחיים התנהלו להם ממש בסדר.

המהפכה הסלולרית הפכה את התקשורת הבין אישית למשהו אחר. החיים בעידן ההודעות הכתובות, המספרים החסויים, הממתינות, המזוהות והכוכביות המיוחדות, יצרו מצב שבו אין אדם בעולם שאי אפשר ליצור איתו קשר ממש ברגע שאני רוצה, בין אם אני בחו"ל, בתור לרופא או באמצע הרצאה. בכל שעות היממה. אתם בטוח מכירים את ההודעה הזו: "את ערה?" שמגיעה בשלוש לפנות בוקר, כאילו שזה מובן מאליו שאני הולכת לישון עם הטלפון..

פעם אם לא עניתי בבית ולא עניתי בנייד, אז מי שחיפש אותי היה משאיר הודעה על המשיבון. היום, אם הנייד שלי לא זמין אז במקומו יש הודעת SMS ואם הטלפון שלי כבוי לרגע, בשניה שאפתח אותו, תגיע אלי רשימת טלפונים של כל מי שחיפש אותך בעשר דקות שבהם לא הייתי זמינה. אי אפשר להעלם. אי אפשר להתעלם, את הופכת להיות זמינה בכל מצב. תרצי או לא.
עודף הזמינות הזה יצר כל מיני תופעות שממש קשה לי להסתגל אליהן.

תופעת החסויים
אני יוצאת מהישיבה ומציצה למכשיר הטלפון שלי כל העולם חיפש אותי. זו חוקיות כזו שבדיוק כשאני עסוקה כולם מחפשים אותי וכשאני זמינה ופנויה – הטלפון שותק... ברשימה יש 5 מספרים חסויים. אין לי מושג מי נמצא מאחורי המספרים הלא מזוהים האלה. אם כולם הם מתקשר אחד או כמה מתקשרים שונים.

מה מביא אנשים להסתיר את מספר הטלפון שלהם? מה הכוונה מאחורי החשאיות הזו ומה היא באה להגיד ואיזו מן תקשורת הם רוצים לבנות.. האמת היא שלא בא לי להתעסק בזה. אני חוזרת לכל המזוהים. החסויים - שיישארו תחת מעטה החיסיון.  

בצהרים שיחה נוספת ממספר חסוי. אני ממהרת לענות לפני שגם זה יהפך לעוד "שיחה ממספר בלתי מזוהה". אופס.. שלושה צלצולים והשיחה נותקה. שיטה טובה להגיד אחר כך "חיפשתי אותך".  

תופעת הבלתי נלאים בעליל
אני מדברת בטלפון ומישהו אחר מתקשר בממתינה. אני לא עוברת משיחה לשיחה. המתקשר מנתק. אחרי שניה מתקשר שוב.. ואחרי עוד שניה – שוב ושוב ושוב. כשאני גומרת לדבר אני מגלה 7 שיחות שלא נענו מאותו מספר. מפתיע. יכול להיות שהוא לא שם לב שאני מדברת...? אהה.. אולי לא הבין שאני לא עונה לממתינות? יש גם הודעה קולית...אני חושבת שזה בטח משהו חשוב/דחוף. המספר לא מוכר. מה כבר יכול להיות דחוף...

אני מתקשרת
- חיפשת אותי? מדברת צפרירה, מי זו?
- את לא מכירה אותי. קבלתי את הטלפון שלך מאורנה
- מאורנה...  (העצבים שלי כבר בעליה אבל אני מתאפקת) מה רצית?
- התקשרתי לברר בקשר לקורס שאת מעבירה.
- מה רצית לדעת בקשר לקורס?
- רציתי לדעת מתי הקורס מתחיל..

חשבתי לעצמי שאם אפשר היה לחנוק מישהו דרך הטלפון זה היה הרגע המתאים להתחיל לחשוב על זה..

תופעת המסמסים המתעלקים

• תגידי, קבלת את הסמס שלי מהבוקר?
• איזה מהם?
• זה עם התזכורת
• כן.
• לא ענית
• על מה יש לענות?
• להגיד שקבלת
• מה, זה לא ברור שקבלתי?
• תאשרי
• ראבק. זה לא ברור?
• לא. אם את לא עונה אני לא יודע שקבלת.

אלוהים. זה בדיוק כמו שולחי הפקסים שהיו מצלצלים לשאול אם הגיע הפקס...אחד כזה ביום וכל שיירי קצת הסבלנות שהיו לך התמוססו לגמרי....

כבר נתקלתי בכל מיני תופעות הקשורות בסמסים. אלה שלא קוראים בכלל. פעם יקראו.. ואחר כך יגידו שלא קבלו. אני עובדת עם אחת כזו. בכל פעם שאני שולחת לה סמס אני יודעת כשנפגש היא תגיד שלא קבלה כלום. גם אם אני מראה לה ששלחתי - היא בשלה. יום אחד עבדנו יחד ואז ראיתי בדיוק איך היא מתנהלת. היא מתעלמת מסמסים שמגיעים ואז ברור שהיא שלא קבלה..

ויש את אלה שאם לא ענית להם מיד – לא יתנו לך מנוחה, עד שתעני,. ואלה שלא עונים בכלל.

והכי מעצבן זה בחגים..כל מי שהכרת מאז שהיית בצבא ועד היום, מסמס לך ברכת חג שמח. את מתלבטת: לענות או לא לענות? את מחליטה לא לענות. העונש שלך יבוא בחג הבא – הזרזיף של הפעם יהפך למבול.. הטלפון שלך מוצף.