בלילה שלפני התקשיתי להרדם. הרגשתי כמו מישהי שבאה לפגישה מחודשת עם אהובה משכבר הימים... הרבה שאלות מתרוצצות בתוכי. זה יהיה דומה? שונה? איך זה יהיה? שנינו התבגרנו. אי אפשר לבוא לפגישה מחודשת בלי להביא איתי את מה שהיה בעבר.. את הימים הארוכים שביליתי בין הבניינים. השעות הארוכות בספריה, המרדף אחרי הספרים השמורים..כל כך הרבה זיכרונות מצפים אותי בבת אחת. האנשים שאיתם למדתי, חלקם הגדול נעלם מחיי. החיים הסטודנטיאליים.. הרבה זיכרונות נעימים.

מחר בוקר אכנס שוב בשערי המקום הזה שבו ביליתי הרבה שנים. מאז אני השתניתי וגם המקום השתנה. את זה אני יודעת. ראיתי את זה כשבאתי לראיונות ולבצע את הליכי הרישום. הפאר של פעם נראה עכשיו עלוב משהו... חלק מן הדברים נשארו כאילו זה היה אתמול. מזכירות החוג באותו מקום אבל לא המזכירה... הכיתות הדחוסות.. המעליות שאף פעם לא מגיעות בזמן ואף פעם אין בהן עוד מקום אחד שאוכל להידחס.. הריצות בין הבניינים כדי להספיק להגיע בזמן לשיעורים.. פעם הייתי סוחבת איתי המון מחברות. היום אני מחפשת חיבור לחשמל בשביל המחשב.. אפילו הספריה שנראית אותו דבר היא אחרת.. אני נזכרת בגעגוע בשיטוט בין מדפי הספרים הארוכים כדי לחפש את הספר המסוים ההוא ולהגיע עד אליו.. עד כמעט ולדעת שהוא איננו.. המבטים שהחלפנו בין המדפים. אפשר היה להעלם שם שעות... היום הספריה מגיעה אלי הביתה. ישר למחשב האישי. הדרכה ביבליוגרפית זה משהו אחר. המון מושגים חדשים נכנסים לחיי בבת אחת. צריך ללמוד מהר.

בבוקר ראשון של שנת הלימודים באוניברסיטה, המזגן ישר מכה בי. לא משנה שבחוץ 40 מעלות בצל. בין כתלי האוניברסיטה – זה הכי סיביר שיכול להיות. קור מקפיא עצמות. צריך לבוא עם 2 מערכות בגדים. אחת לדרך, להליכה בין מגרש החניה לבניינים, למסדרונות והשניה לכיתות. סוודר חובה. בחורף אני יודעת שיהיה הפוך. יהיה כל כך חם שנצטרך לבוא בבגדים קצרים...

שעור ראשון, אני מגיעה לכיתה וסוקרת את הפרצופים. הם לא נראים לי הטיפוסים של החוג. מי אלה בדיוק הטיפוסים של החוג הזה...? אני שואלת איזה שעור זה ונענית שזה שיעור במיסים. איך מבררים מה קרה לכיתה שהייתי אמורה ללמוד בה? בפורטל.. הכיתה אכן שונתה. 5 דקות ו-200 מדרגות מפרידים ביני לבין השיעור. בשניה האחרונה אני נכנסת לכיתה.. סוקרת את המרצה, את מי שכבר יושב שם.. חלק מהם פגשתי בראיונות או בקבלת הפנים לפני פתיחת השנה. אני במקום הנכון, מסדרת את הנשימה ואת המחשב..  ומוכנה לשיעור ראשון בשנת הלימודים החדשה: אינטרוספקציה של תהליכי קריאה וכתיבה. בשעור השני אני כבר מתנהלת כמו ותיקה וגם בשלישי וגם בשאר.  

ליום השני אני כבר מגיעה אחרת. יודעת איך להסתדר, בדקתי מראש בפורטל את כל החדרים שבהם אלמד. יש לי תעלומה אחת לפתור, איפה זה בית הסטודנט? בסוף היום כשיהיה כבר חשוך ממש יש לי שם שיעור. באמצע היום יש טקס זכרון לרבין. בזמן הזה אין לימודים. 200 מדרגות לטקס ו-200 מדרגות חזרה. מבחינת הספורט אני מסודרת.. את הזמן שנותר עד השיעור הבא אני מנצלת כדי ללמוד מה השתנה מאז שאני סיימתי כאן. עשו פה דרך נוף, מרפסות לכל הכיוונים, המון בתי קפה ומסעדות. כל כך הרבה נוף. מדהים. מצאתי גם את בית הסטודנט. אני הולכת לסדנה עם הסופרת רונית מטלון. כבר בסמינר של היום הראשון היא מצאה חן בעיני. בסדנא של היום היא עוד יותר מוצאת חן בעיני. כל אחד מציג את עצמו, מאיפה בא.. יש כאן ערבוב מעניין. בסוף היום אני יוצאת עוד יותר סקרנית..

הדרך הביתה רצופה פקקים. אני כבר לא אספיק לשיעור במכון כושר. מזל שיש מדרגות.