כשאני הולכת לשוק, אני עוצרת ליד הנשים הערביות ולראות מה הביאו הפעם לשוק למכירה. תמיד יש הפתעות, מאכלים 'תוצרת בית': זיתים מכל מיני סוגים, תבלינים home made וגם עשבים שנקטפו בחצר שליד הבית. אני מציצה בשקים. בודקת מה יש ושואלת מה עושים עם זה. איך מסבירים לאחת שלא דוברת ערבית ורק 'מבינה קצת' מה עושים? בערבית, בתוספת תנועות ידיים של קיצוץ וחיתוך וערבוב והכל מתבהר. המתכונים בדרך כלל פשוטים. לחתוך ולהוסיף לסלט, או לטגן במחבת בצל בשמן זית ולהוסיף את הירק עם קצת מלח ולימון, או בסיס למילוי אורז עם בשר. זה כמו הרפתקאה.
ואז יום אחד צדה עיני את הידיעה על סיור ליקוט בשישי בבוקר כולל בישול בטבע, ממש ליד הבית שלי. חשבתי ליקוט, מה זה כבר יכול להיות? בדיוק עכשיו ט"ו בשבט והטבע בשיא פריחתו, נכיר כמה עצים, כמה צמחי חוביזה וחמציצים, כמו שעשינו כשהיינו ילדים.. ואולי אדע קצת יותר מה הערביות האלה מביאות.
בשמונה בבוקר יצאנו אל הקור מקפיא במגרש החניה המאולתר ליד צלע של איזה ואדי כל כך קרוב לבית שלי שבכלל לא ידעתי על קיומו. המדריך שפגשנו נראה נער פרחים כמו בפרסומת של FOX. כובע צמר כתום (מי סרג לו את המכוער הזה?) מכנסי דגמ"ח שכבר מזמן לא ראו מכונת כביסה ולמרות הקור, רוב הזמן הליקוט הוא בילה רכון על האדמה חופר כל מיני מציאות ומפגיש אותנו עם טעימות של שורשים ועלים "כדי שנרגיש את האדמה". תכף הבנתי שלכל אחד מאיתנו יש מציאות משלו. מה שאני רואה כפינה סתמית של חורש וכאוסף של עשבים ושיחים בשבילו זה חלון ראווה של מעדניה יוקרתית.
בתוך שניות מקבלים הצמחים בשטח של מטר רבוע עשרות שמות וניתנים בהם סימנים - כאלה שמומלץ לאכול וכאלה שפחות כדאי. מתברר שמסתתרים שם מגוון טעמים, מרקמים ושימושים, שכנראה אפשר למצוא רק ב'מטבח' הזה. טעמנו את הברקן ואת הגדילן ואת החוביזה והחרחבינה המכחילה ואת הכתימה ששורשיה מתוקים, ואת החומיאה. כל הדרך הלכנו ולעסנו את כל הטעים הזה שהטבע רקח בשבילנו ובו בזמן גם ניסינו לעכל את ערימות המידע שהוא מזרים לעברנו. ולא שכחנו לאסוף עלים כאלה ועלים אחרים כדי שבסוף תהיה לנו ארוחה כמו שהובטח בתכנית הטיול.
זה 'קוקטייל' של עלים ופרחים מהטבע. הכל אכיל.
אמנם התחלנו את השביל בהליכה אבל המשכנו אותו כמעט בזחילה, הכי קרוב לעלים ולאדמה.היו גם התרגשויות, לגלות את הטעמים החדשים וגם צמחים מפתיעים כמו הכלמינתה שלפי יודעי דבר היא צומחת באזור השומרון ומה היא בדיוק עושה באזור שלנו? בסוף היום היתה גם מדורה. לא סתם מדורה שמדליקים עם גפרורים וקש. זו היתה אש מן הטבע.. ממש טקס. אחרי שהתרגשנו מזה שיש אש, עשינו אוכל מכל העלים האלה שקטפנו. חלק בישלנו על המדורה וחלק הפך לסלט וקינחנו בתה מעלי הכלמינתה, שהיה טעים במיוחד..
טוב... זה לא אומר שכל פעם שיחסר לי ירק לסלט אני אצא לגינה לקטוף. אבל היה מרגש לגלות את הפוטנציאל.
והנה סיור שורשים (לא מה שאתם חושבים) ברמת אביב