לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2011

וריאציות על כאב ועל קצב


מאז שהתחלנו ללכת ברציפות אני מגלה את הגוף שלי מחדש. אם קודם חשבתי שאני מכירה אותו היטב שהרי אנחנו גרים ביחד כלכך הרבה שנים עד שהפכנו ישות אחת אז עכשיו בא השביל ולימד אותי שזה לא כך. בכל הפעמים האחרונות חזרתי מההליכה עם רגל כואבת. אותה רגל,אותו מקום. ואריאציות שונות על כאב..

זו שעשתה לי שיאצו אמרה שיש אצלי שוני בין צד ימין לצד שמאל, שהימין יותר משוחרר והשמאל יותר מכווץ. היא אומרת שאני מעמיסה יותר על רגל ימין. בהליכה רגל ימין עובדת יותר. בפעם האחרונה עקבתי אחרי ההליכה שלי וראיתי את זה קורה. רגל ימין היא תמיד שזו שהולכת קדימה, זו שעושה את הצעד הראשון, זו שיורדת ראשונה, שמתמודדת ראשונה עם טיפוס, עם בלימה בירידה, עם חציה של  נחל, עם עיקול מפתיע שמסובב את הרגל, וכל זה יחד עם התרמיל שאני סוחבת על הגב לאורך קילומטרים שתורם את חלקו לעומס על הרגל גם.

בכל המסלולים האחרונים הריטואל היה קבוע. התחלנו בטוב. היום הראשון עבר פחות או יותר בסדר, בשליש האחרון התחיל כאב אבל הוא היה סביר. מסוג הכאבים הרגילים שיש אחרי מאמץ גדול. נסבל. כמה שעות של מנוחה והכל יעבור. את היום שני צלחתי ברגל חבושה וחזרתי ביתה עם כאבים ברגל. יום יומיים אני צולעת ואחרי זה הכל חוזר להיות כמו שהיה. הכאב נעלם ואני כבר בטוחה שהכל בסדר, עד סוף השבוע הבא שמפגיש אותי עם הרגל הזו מחדש..

בטח שהלכתי לברר. הייתי אצל כל מי שאפשר. אבל כשבאתי זה תמיד היה אחרי שהכאב עבר. נראה לי מצחיק לבוא לרופא אחרי שהכל עובר. מה אומרים לו? היה לי ועבר... לכי תוכיחי. לחיצה אחת אצל האורטופד במקום בלתי ידוע שהקפיצה אותי לשמים והבהירה לשנינו שזה לא עבר. דלקת זה מה שיש לך, אמר, זה לא גיד אכילס אבל אלה גידים אחרים וגם שרירים. מה עושים, שאלתי, שבועיים מנוחה מכל מאמץ. כדורים לדלקת. צילום. תחזרי לשחות. אוף אמרתי לו. אין ברירה, אמר..

אני שואלת את עצמי – מה קרה? למה דווקא עכשיו? אני מתעסקת ביני לבין עצמי עם המושג של הקצב שלי כבר תקופה - בלימודים, בעבודה, בהליכה...  
התגובה האוטומטית שלי לשאלות האלה היתה – מותק! להוריד קצב! את לא בקצב שלך.
התגובה האוטומטית השניה, לא אחרה לבוא  – אבל אני מרגישה שאני בתקופה האחרונה די מסונכרנת עם הקצב שלי so what's the fuck?  
אבל זה פשוט כואב ולא כל כך עובר. אני רוצה כבר את הקצב שלי חזרה.

חברה שלי שלפעמים עושה לי סדר לגבי קצב בחיים אומרת לי: יקירתי, יש קצב ! תקשיבי לגוף שלך הוא אומר לך להרגיע.






נכתב על ידי , 12/3/2011 09:02   בקטגוריות עושה את השביל  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אתי בן זיו ב-20/3/2011 08:00




104,306
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)