כשנכנס אדר, משהו מתעורר בי: מסכות, תחפושות, חגיגה, איבוד שליטה ... מי אני רוצה להיות? 
פעם כשהילדים היו שלי היו קטנים הייתי אמא משקיענית, שמאוד אהבה לתפור לילדים שלי את התחפושות שלהם. נהניתי מכל רגע שלהפוך אותם למי שהם היו רוצים להיות.. לדמיין איתם, לעזור להם לממש את החלום שלהם ואחר כך לחזור בחזרה. 
אבל אני עצמי, אם אהיה כנה בעיקר עם עצמי - לא התחפשתי לפחות עשור, ויש סיכוי שהרבה יותר. ואני שואלת את עצמי - למה?

אולי בגלל שלא היתה לי הזדמנות או שלא חיפשתי אותה, אולי סתם הזדקנתי ואני לא רוצה להשתטות.. נראה לי שהתשובה היא גם וגם וגם.

החג הזה עוסק במסכות, בהתחפשות, בליצור מציאות אחרת ובחיפוש.  
החג עוסק בשאלה: איך הופכים את המציאות? איך יוצרים שינוי? איך משתנים?
החג הזה עוסק גם בטרנספורמציה, ברגע ההשתנות. הרגע הזה נמצא כשאנו פושטים את התחפושת מעלינו, מה שאומר שכשאני מסירה את המסכה מתגלות הפנים, זה הרגע שבו הפנימיות ניבטת החוצה. 
זה רגע מכונן שמעביר דרך החוויה, את ההבנה העמוקה לתחפושות ולמסכות שבחיינו.

בקיצור, פורים הוא מסע אל החופש הפנימי דרך חיפוש ותחפושות.
מרתק בעיניי.

זה מה שהמסכה עושה: מה שאתה הכי מפחד לאבד, אתה מאבד מיד -
ההגנות הרגילות שלך, ההבעות הרגילות שלך, הפנים הרגילים שאתה מסתיר;
ועכשיו כשאתה מוסתר במאת האחוזים, כיוון שאתה יודע שהאדם
שמסתכל עליך לא חושב שזה אתה, אתה יכול לצאת מהקליפה שלך.

פיטר ברוק