מועד גיוסי לצבא הלך והתקרב.

כמה חודשים היו בין סיום התיכון לגיוס. בתקופה הזו בילינו הרבה ביחד ובכל פעם חזרה השאלה למה אני צריכה את זה.

"בואי נתחתן" הציע וחזר על עצמו המון פעמים מפרט למה אזכה אם אסכים...

אני לא רציתי.

אחר כך עבר לניסיונות לשנות את דעתי בדרכים אחרות: " "אני לא ישן בלילות" "קשה לי להירדם למחשבה שתעזבי אותי" "אני אתמוטט" "אתפרק לחתיכות אם תתגייסי" "אני זקוק לך ולא אוכל לחיות בלעדייך", עד כדי איומים מרומזים בהתאבדות..

היו גם ניסיונות להציף אצלי רגשות אשמה:

"את מעדיפה שיהיה לך טוב ולא איכפת לך שלי יהיה רע, נכון?"

"איך את חושבת שאני אוכל ללמוד כשאת תהיי שם ואני פה? זה יפגע בלימודים שלי והציונים שלי ירדו" "יהיה לי קשה להתרכז בלימודים...."

הלחצים עלי, שלא להתגייס, הלכו וגברו ככל שמועד גיוסי התקרב.

ככל שלחץ יותר, כך הייתי איתנה בדעתי לא לוותר.

בזמן הזה אהבה בינינו הפכה למשהו אחר. זה היה משהו תובעני שבו צד אחד תובע כל הזמן.

ככה נגררנו לנו מכוח ההרגל...

רוב החלקים המשותפים של חיינו כבר לא היו מהנים.

בוקר אחד, כשישנתי בבית, נכנסה אמא שלי לחדרי והתחילה לדבר. זו לא היתה שיחה ממש היא שאלה שאלות ואני שתקתי. כל שאלה ששאלה היתה קשה יותר מקודמתה. היא שואלת ואני נחשפת לממדים של השקיעה שלי בתוך מערכת היחסים הזו.

ככה, פתאום, היתה לי הבנה של המשמעות של הקשר הזה. ידעתי שאין מנוס ועלי לסיים את הקשר הזה לפני שיהיה מאוחר. מאוחר מדי בשבילי

וככה באתי אליו.

היו בפרידה הרבה בכי, הוא הבטיח לי כל מה שארצה ובלבד שלא אעזוב אותו... הבטחות שהוא ישתנה, איומים להתאבדות. הכל. ואני, איתנה בדעתי. בסך הכל הייתי בת 18 וחצי.

לא תיארתי לעצמי עד כמה הקושי יהיה גדול.

לא היו לי בכלל מעגלי תמיכה. כל חברי וחברותי כבר היו בצבא. אני הייתי היחידה שעדיין לא התגייסה. הסיפורים על הלב השבור שלי לא עניינו אף אחד. בימי שישי כשבאו הביתה כולם היו עסוקים בחוויות המרגשות של הגיוס והצבא ואני? - אוספת את השברים וממשיכה הלאה...

לאחר תקופה, גם אני התגייסתי.

וזה נגמר?

מה פתאום.

הוא הגיע אחרי לכל מקום. היה מסתובב ימים סביב ביתי מנסה לשכנע אותי לשנות את דעתי.

בטירונות נהג להופיע בבסיס כדי לבקר אותי, מדבר עם חברותי שישדלו אותי לתת לו עוד הזדמנות. רבות שאלו אותי איך אני מוותרת על בחור כזה נהדר...

חודשים ארוכים היה מבקר אותי בקביעות במקומות שבהם שירתתי. בתורנויות השמירה היה פתאום מופיע בשער...

וכך, עד שהתייאש ונעלם.

כאן הייתה ההתחלה בת 16 הייתי

ופה ההמשך חשבתי שככה נראית האהבה