קודם הוא התחיל

ואז נכתב הצד שלו

כאן זה הצד שלי, למרות שברור לי שגם מי שלא מכיר אותי כבר יש לו דעה עלי.

ממה שכבר נכתב עלי קודם אצל שניהם

אם עוד לא זיהיתם אז אני מיטל, זו שעליה נכתבו כל הדברים

יצא לכם פעם לפתוח את העיתון או את המחשב ולגלות שהחיים שלכם פרושים לפני כל העולם?

זו הרגשה מאד מוזרה לגלות את החבר שלך ואת המאהב שלך מנהלים ביניהם דו שיח על חיי האהבה שלהם כולל הפרטים הכי אינטימיים, שבהם אני במרכז, לפני כל העולם מבלי לשתף אותי בכל זה...

אתמול, אני לתומי פותחת את המחשב ומגלה שאת הדברים הכי כמוסים והכי אישיים שהיו בינינו, הם כותבים ומספרים על כך לכל העולם... .

ואף אחד לא עצר לשאול איך אני מרגישה

כאן זה הצד שלי, למרות שברור לי שגם מי שלא מכיר אותי כבר יש לו דעה עלי.

מהרגע הראשון היה ברור לי שרביט ידע על זה

היה ברור לי שהוא ידע על כך ואני בכלל לא ניסיתי להסתיר את זה

לא רציתי להסתיר את זה

למה? לא יודעת בדיוק

אולי מפני שהמשיכה שלי אל זה שפגשתי היום היתה בלתי ניתנת להסבר

מהרגע הראשון שראיתי אותו, הסוף היה ברור.

רביט ואני חברים כבר שנתיים

החבר שלו זיו לא אהב אותי מהרגע הראשון. לא ברור לי למה. תמיד הרגשתי שהוא "מחפש אותי" ושבהזדמנות הראשונה שיצא לו הוא ילכלך עלי אצל רביט. אולי זה בגלל שמהרגע שרביט ואני נעשינו חברים, לא כל כך הסתדרנו איתו בשלישיה...

ההתחלה שלנו היתה נהדרת. כמו בחלום. שעות בילינו יחד, השיחות לתוך הלילה, הסקס, התשוקה, הארוחות שהינו מבשלים ביחד לפני, תוך כדי ואחרי... כל הביחד הזה היה פשוט נפלא. לא שבעתי ממנו.

לא יודעת מתי בדיוק היתה לי התחושה שהקשר הזה מיצה את עצמו. אף פעם לא דברנו על זה ממש. זה לא שהיה רע. ממש לא. אבל כל הקסם שהיה הלך והתפוגג ונשארה רק התחושה שאנחנו ביחד כי ככה זה. משהו סתמי כזה. אני הייתי לקראת סיום התואר. רביט היה עסוק בכתיבת התזה. למי היה כוח לכל זה, לכל החפירות האלה ברגשות, כן נכון, לא נכון. כן בזמן, לא בזמן. פשוט התנהלנו לנו ביחד מעמידים פנים כאילו זה כמו קודם כששנינו יודעים שזה כבר לא ככה...

ואז פגשתי אותו.

זה היה בלתי נמנע.

זה היה חזק ממני

ידעתי שאני לא יכולה להתנגד לזה.

לא יכולתי לשלוט במה שזה עשה לי

לא רציתי להתנגד לזה.

רציתי להיסחף לתוך זה

ידעתי את הסוף.

אבל לא יכולתי למנוע אותו

אתם מכירים את התחושה הזו שמהרגע הראשון יודעים איך יהיה הסוף של הסיפור? זו היתה התחושה שלי, כאילו אני נכנסת לתוך מכונת זמן כזו שמעבירה אותי למקום אחר, לזמן אחר, למציאות אחרת ואני לא יכולה לעשות כלום. פשוט לתת לזה לקרות....

אני יודעת שזה נשמע לא טוב

אפשר לאהוב בעת ובעונה אחת, באותו הזמן ממש, שני אנשים באותה עוצמה?

בטח תגידו שלא

אבל אני יכולה לאמר לכם שבאותו רגע אני הרגשתי שזה אפשרי..

חשבתי שזה אפשרי. חשבתי שאוכל לאהוב את שניהם ביחד

במשך הזמן התברר לי שזה לא נכון

התברר לי שטעיתי

עכשיו אני תקועה בקשר עם שניים. את שניהם אני אוהבת באמת.

מה עושים?