כמעט שנתיים שאני מתנדבת בפעמונים. בפורמלי מדובר על לעזור למי שפונים להתנהל בצורה כלכלית נבונה יותר, ביחס להתנהלות בעבר שהביאה לתוצאות לא טובות מבחינתם. בפועל, המשמעות היא להכנס למשפחה אל תוך הבית, אל תוך החיים, אל תוך תוכי הדברים הכי אינטימיים,  לחטט להם בחיים, תרתי משמע, להציף את כל מה שהם עושים (כלכלית ! כלכלית !)כדי לעזור להם להבין איך הם מתנהלים ואיפה אפשר לשנות כדי להביא לתוצאות יותר טובות: הקטנת ההלוואות, צמצום המינוס בבנק, התנהלות יומיומית יותר שפויה ובעיקר לא לחשוש ממכתבים מן הבנק ומהודעות על עיקול חשבון שמגיעות יום אחד בלי הודעה מוקדמת ופשוט עוצרות לך את החיים.

המשפחה של הפעם היא משפחה חרדית. 8 ילדים. הבעל לומד בכולל, קצת מלמד שם וגם קצת עובד כמשגיח כשרות באחת מרשתות המזון באזור. האשה- עובדת במשרה חלקית מאד עם אתיופיים, לומדת, ובשאר הזמן לא החליטה אם היא רוצה לעבוד יותר או לא. היא חושבת על זה. יחד עם זה שהיא חושבת על זה היא מציבה גבולות: להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית ספר (הכי קטנה בכיתה א' ואחריה כולם כבר בחטיבה, ישיבות וכו'). בקיצור היא חושבת. עם הבעל אין מה לדבר על עבודה בהיקף אחר. הוא לומד. כרגע זה המצב.

אתמול בערב עשינו אתם את מה שנקרא 'שיקוף'. שיקוף זה אומר לשקף ביחד אתם את כל מה שעשו בשנה האחרונה מבחינה כלכלית: לאן הלך הכסף, איפה הוציאו הכי הרבה ולמה, איך נראים הרגלי הקניה שלהם, ההחלטות מה לקנות ומה לא. התהליך הזה הוא אחד הרגעים הכי דרמטיים בתהליך. הוא חושף את המשפחה לדברים שלא היתה מודעת להם. להתנהלות שלהם. הוא שם מראה מול הפנים בהיבט הזה, ומציב הרבה שאלות. יחד עם הכסף עולים דברים נוספים כמו עניין השיתוף והשותפות בזוגיות. כספים שהיא מוציאה מבלי שהוא ידע. השקעות בלי חשבון למשל בכל מיני ביטוחים שבהרבה מקרים חופפים האחד את השני, החלטות לא מובנות ועוד.

בין השאר, ניסינו אתמול לכמת כמה עולים להם 'ענייני הדת': מנהגי החגים, העזרים (700 ₪ ל-4 המינים בסוכות) תשמישי הקדושה, הלבוש (מגבעת לילד בגיל תיכון עולה 900 ₪). אנחנו (אני והמלווה הנוספת) שואלות בעדינות את השאלות הנוגעות לאורח החיים שלהם, בנסיון להבין כמה עולה להיות דתי: ספרי הקודש שהבית מלא בהם, מקום בבית הכנסת, כמה משלמים על עליה לתורה, תרומות שונות בחגים, כמה עולה ללכת למקווה? אני שואלת.

בלי להתבלבל אומרת לנו האשה שהיא כמעט לא הולכת. הסתכלנו עליה במבט קצת נדהם. נראה לנו הזוי שאשה חרדית תגיד שהיא לא הולכת למקווה. את לא הולכת למקווה? שאלתי שוב, לוודא ששמעתי נכון. כן, היא עונה בנון שאלנטיות, מאז שיש לי התקן אני כמעט ולא הולכת למקווה. מאז ההתקן החיים שלי השתנו לגמרי. זה כל כך נוח, לא צריך להתעסק עם זה כל הזמן, וגם חוסך כסף. את לא הולכת בכלל? אני חוזרת ושואלת בשביל להיות בטוחה ששמעתי נכון. מזמן לא הייתי היא עונה כשהיא מנסה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה. כמה בכל זאת עולה ללכת למקווה, אני שואלת, גם בשביל להבין כמה היא חסכה פה. היא מקמטת את המצח.. אני ממש לא זוכרת. אולי 16 שקל, משהו כזה..