המשפחה של אתמול בערב היתה קצת יוצאת דופן בנוף האנושי שאני פגשתי בפעמונים. זוג צעיר, בתחילת שנות ה-30 לחייהם. הוא איש בטחון והיא גננת שסיימה לפני כמה שנים את לימודיה. עובדת פה ושם לא באופן מסודר. עוד לא החליטה מה תעשה כשתהיה גדולה והיא מחפשת את דרכה. כל פעם לומדת משהו אחר. עכשיו היא בקורס מזכירות רפואיות. כלכלית הם מסתדרים לא רע. קצת מינוס לקראת סוף החודש עד שתיכנס המשכורת הבאה, אבל לא משהו רציני. הם גרים בקיבוץ שהופרט לפני כמה שנים. החדר שלהם נושק לדשא רחב וירוק. ערוגות פרחים בכל מקום. לצאת החוצה כל בוקר לנוף כזה, ישר עושה כיף בלב. בקיבוץ שלהם מתבצעת כעת תכנית הרחבה לבנים ממשיכים והם היו מאד רוצים להימנות על הקבוצה שתזכה לבנות שם את ביתם. ההרחבה החדשה היא במימון המשתכנים. זה אומר שהקיבוץ בונה בבנייה מרוכזת והם מביאים את הכסף מהלוואות מהבנקים, ממשכנתאות או מכל מקור אחר שיש להם. וברור שאין להם. בשביל זה הם באו אלינו. להתייעץ אם יש לחלום שלהם איזשהו סיכוי..

את המשפחה הזו אני לא מלווה. למלווה שלהם קוראים שרית. אני מלווה אותה. שרית חדשה בפעמונים. היא עברה הכשרה, יש לה ידע, יש לה כלים אבל לא למצבים השונים שיקרו בפניך כשתפגשי את המשפחה. היא רואת חשבון בהכשרתה הפורמלית. עם מספרים היא מסתדרת לא רע, בטוח שיותר טוב ממני. חלק ניכר מהמלווים שמגיעים לפעמונים חושבים שהליווי הוא בעיקרו לעשות סדר במספרים של חשבון הבנק של המשפחה. במציאות המספרים הם הבסיס, אבל הם לא במרכז הליווי. המספרים (או הנתונים) עוזרים למלווה לזהות דפוסי התנהגות אצל המשפחה, לשקף להם את הדברים שעולים וחוזרים על עצמם כל הזמן, לברר יחד איתם למה זה חוזר כל פעם מחדש, לבחון איפה הם תקועים ולחשוב יחד איתם על איך משנים את זה. התפקיד של המלווה הוא לשאול את השאלות הנכונות. לברר. שהמשפחה תגיע לתובנות על עצמה. שתציע מה לשנות ואיך לעשות את זה. מדובר על תהליך שינוי ולמרבית המלווים אין ידע בתחום הזה ובעיקר איך מובילים שינוי. ולכן לפחות בהתחלה המלווה החדש לא עושה את התהליך לבד. עושים חניכה, כמו שהיה פעם. מצמידים חדש לוותיק והוא לומד ממנו את העבודה. וגם בהמשך, תמיד יש ראש צוות ברקע שעוקב אחרי המלווה ואחרי התיק, מייעץ, וכל מה שצריך.

במשפחה של אתמול, כבר מזמן הגיענו למסקנה שבשביל בשביל היומיום הם מסתדרים לא רע. שרית בנתה יחד איתם את תמונת ההתנהלות שלהם. הם קבלו החלטות חוסכות כסף. איש הבטחון סיפר שהפסיק לקנות סנדוויצ'ים וקפה בחוץ יחד עם כל החבר'ה. בעבודת לילה יש להם מסורת: עוצרים כל פעם בתחנת דלק אחרת וחוגגים. בפגישה האחרונה סיפר בהנאה על הסנדוויצי'ים שהוא מכין לעצמו. הבחור ממש משקיען. ותוך כדי גילה שגם ירד במשקל. המהלך הזה חסך להם מאות שקלים בחודש. והיו עוד כל מיני סיפורים כאלה. אבל מהר מאד הבינו שבשביל ללכת על משהו גדול כמו בית - זה לא מספיק.

לשרית ולי היו הבנות נוספות. הזוג אמנם היה נורא נחמד אבל היתה להם נטייה לבטל פגישות, כל פעם ברגע האחרון. הוא איש בטחון. סיבה טובה להגיד שזה בגללו ושזה יראה מוצדק. מי יכול על זה? הסתכלנו על תמונת הליווי (הכל מתועד) ולמדנו שבתקופה שהם נמצאים בפעמונים חצי מהמפגשים בוטלו על ידם, בדרך כלל בהתראה של הרגע האחרון, ומבלי לקבוע/ להציע מועד חדש. קביעת מועד חדש היתה תמיד סיפור, המשמרות שלו, החוגים שלה.. נוצר רווח גדול בין המפגשים שהפך אותם ללא אפקטיביים. כל פעם היה צריך להניע את עגלת הליווי מחדש. לשרית זה היה די מתסכל.

בשלב כלשהו, אחרי שהיו כמה ביטולים ברצף, ויצא שלא נפגשו חודשיים רצופים. החלטנו שעוצרים את הליווי. היתה שיחה. היא הראתה להם מה היה מהרגע שהצטרפו לפעמונים ואמרה שככה אין טעם להמשיך. שאמנם הם נורא נחמדים אבל זה לא שייך. האפשרויות היו ברורות. להחליט שממשיכים אבל לא כפי שהיה עד כה או להפרד. הם דחו על הסף את הרעיון של להפרד עכשיו ולחזור אחר כך כשיתאים להם וביקשו להמשיך. כשבאו לקבוע את הפגישה הבאה, התברר לשרית שמשמרות הבטחון לא עשויים מעופרת יצוקה ואם צריך להזיז אז מזיזים וזו בכלל לא בעיה..