כל ליווי מתחיל בשיחת היכרות. בשיחה הזו, שהיא המקדימה לתהליך עצמו, עושים תאום ציפיות. מספרים למשפחה מה שהולך להיות בליווי
ובודקים איתם באיזו מידה זה באמת מתאים להם שעכשיו תבוא אליהם מישהי הביתה בכל פעם, לפי פגישות שיקבעו, ותחטט להם בחיים ותציף כל מיני דברים שעולים.

וכששואלים את המשפחה מה הציפיות שלהם מהתהליך ואיפה היו רוצים להיות בסיומו, אז חוץ מחיסול המינוס ולהיות בשליטה על הכסף
והחיים, לא פעם אומרים לנו משפטים כמו: לא לחשוש ממכתבים רשומים שמגיעים בדואר, מצלצול הטלפון מהבנק וגם פחד מעיקול בלתי צפוי על חשבון הבנק. יש כאלה שאומרים שהיו רוצים לנסוע פעם בחיים לחו"ל והמעזים אומרים משהו על 'לחלום על דירה משלנו', לחסוך
בשביל הילדים. חלומות מציאותיים. קובעים פגישה לפעם הבאה ומתחילים.

בשלב הראשון אוספים את כל המידע על ההתנהלות הכלכלית של המשפחה בשנה האחרונה. בתהליך שיטתי, בונים 'שיקוף' של החיים
שלהם בשנה האחרונה, בכל סעיף וסעיף. לאט לאט הם מגלים כמה 'עולה להם לחיות' בחלוקה קצת מלאכותית אבל די מייצגת, לפי סעיפים: מזון, הוצאות רכב, ביטוחים, משכנתא, תחביבים, חינוך, חוגים, בריאות, בילויים, חשמל, גז, מים, ארנונה , מתנות, תרומות, אלה מתמלאים לאט לאט במספרים, עד שמתקבלת תמונה שלמה ומקיפה של לאן הלך הכסף שלנו בשנה האחרונה. את כל הנתונים מחשבים כך שמתקבל ממוצע חודשי בכל סעיף. אחרי שמסיימים לאסוף את המידע ובכל אחד מן הסעיפים רשום הממוצע החודשי עושים סיכום כללי כדי לדעת מהי ההוצאה החודשית הממוצעת של המשפחה. בהמשך יאסף המידע לגבי כל מקורות ההכנסה שיש למשפחה והשלב האחרון הוא שלב איסוף החובות: למי חייבים, כמה חייבים, כמה משלמים כל חודש על החובות האלה.

מחשבים את הכל ביחד. ואז, דקה לפני שנחשפת התוצאה הסופית כשאת האוויר המתוח אפשר לחתוך בסכין, שואלים את בני הזוג אם הם יודעים להעריך כמה הם מוציאים בממוצע לחודש. השיחה הזו מתנהלת בערך כך:

• אתם יודעים להעריך כמה אתם מוציאים בממוצע לחודש?


• כן.. בערך.. אנחנו יודעים פחות או יותר על מה הולך לנו הכסף


• מה שאתם יודעים עכשיו תואם את מה שחשבתם?


• כן.. אם כי היו לנו קצת הפתעות פה ושם..


• מה הכי הפתיע אתכם?


• כמה כסף הולך על אוכל. וביגוד. לא ידעתי שכל כך הרבה כסף הולך על ביגוד. וגם אוכל בחוץ.. זה נראה קצת כל יום להוציא 10,20
  שקלים כשאוספים הכל ביחד עכשיו זה נראה המון.


• מה ההערכה שלכם..? תנסו להעריך... והמספרים נזרקים לחלל החדר..

ואז.. בשניה מתבהר הפער בין מה שחשבו לבין מה שקורה במציאות ומתבהרת בדיוק ההוצאה החודשית הממוצעת.. אז נעשה שקט בחדר..
כל משפטי ה'חשבנו' הופכים להיות 'לא תארנו לעצמנו שזה המצב..' הדממה נעשית כבדה

עכשיו מגיע רגע האמת של המשפחה, הרגע שבו מתברר הפער בין כמה שעולה לחיות באמת לבין מה שחשבו על זה, הפער בין מה שהם מרוויחים (ההכנסות) לבין כמה שהם מוציאים. רגע של חשבון נפש אישי ומשפחתי. אחרי השתיקה באות התגובות. התגובות שונות. זה יכול להיהפך לרגע של הטחת האשמות הדדית או לרגע של ייאוש וחוסר תקווה אבל גם לרגע של הבנת המצב לאשורו והתגייסות.

קשה להשאר שווה נפש ברגע הזה. בשביל המלווה זה רגע מכונן. כעת, כשתמונת המצב ברורה לכולם, זה הרגע לגייס את המשפחה לתהליך,
להציע חלוקת תפקידים בין בני הזוג ולהחליט יחד איתם על 'מה עושים'. לא פעם עולה השאלה אם אנחנו מכירים משפחות שהיו במצב הזה ו'הצליחו לצאת מזה'.

כמעט תמיד יוצא שגומרים את השיקוף והשעה כבר ממש מאוחרת, כולם כבר תשושים. מישהו מזכיר ש'בוא נקבע את הפגישה הבאה', הנחיות אחרונות מה כדאי לעשות ומה נעשה בפעם הבאה ונפרדים בנימה אופטימית. אני חושבת לעצמי שהלילה הם יתקשו להרדם. יקח להם זמן לעכל את תמונת המצב הזו ולקבל החלטות לגביה. ואצלי, אני מרגישה כל פעם מחדש, כאילו מישהו תקע לי בוקס בבטן..