הזוג הזה הגיע אלינו בפעם השנייה. הם היו בפעמונים לפני כמה שנים. הדברים עבדו בסדר במשך תקופה עד שמשהו התחיל להשתבש. שניהם בתחילת שנות החמישים שלהם ויש להם 5 ילדים. בשנה האחרונה הבעל התחיל לעבוד באופן לא מסודר, יש חודשים בהם ההכנסה גבוהה וחודשים שההכנסה נמוכה. אחד הילדים חלה והמשפחה נדרשה להוצאות רפואיות חריגות. פתאום דברים יצאו משליטה המינוס התחיל לגדול מאד ולפני שהם מאבדים את המושכות הם פנו אלינו שוב. המודעות הזו היתה משהו יפה. כאילו צלצל להם איזה פעמון שאומר להם שצריך לשים לב.

באנו אליהם אני והמלווה החדש שרק גמר את הכשרה. הוא בא מעולם ההנדסה והגדיר את עצמו כמי שמנהל את ענייני הבית אצלם. בשבילי זה אומר שאין לו מושג מה הולך לקרות בליווי ושאני צריכה להקדיש זמן ללמד אותו מה עושים. המלווים החדשים בדרך כלל חושבים שהתפקיד שלהם הוא לתת עצות למשפחה איך להסתדר כספית. אני מנסה להסיט את נקודת המבט שלהם מהעניינים הכספיים לכך שמדובר על ללמוד את דפוסי ההתנהלות של המשפחה (במיוחד כשמדובר במשפחה שפונה פעם שניה..) לאתר את הנקודות ה'בעייתיות' וללוות אותם בתהליך של שינוי.

היה משהו מאד יפה באיך שהזוג הציג את מערכת היחסים שלהם. במיוחד הבעל. הוא הרבה לשבח את אשתו, אמר שהיא האור של הבית, שהיא הרוחנית מבין שניהם, שכסף זה לא הצד החזק שלה ושתמיד הוא היה זה שמנהל את כל ענייני המשפחה: "אשתי דואגת לילדים". אבל כששאלנו על הציפיות הוא אמר שהיה רוצה שתהיה יותר מעורבת בעניינים האלה כי הוא מרגיש שם די לבד. היא  אמרה לו שהיא רוצה להיות יותר מעורבת בחלק הזה של חייהם. זה היה רגע מאד נוגע. במסגרת כל הדברים שנאמרו בערב הזה, הדגשנו את שני העקרונות שעומדים בבסיס הליווי: שקיפות מלאה,  כלומר מדברים על הכל ו-שני בני הזוג שותפים לתהליך ולוקחים חלק בו לאורך כל הדרך.

כמנהגנו התחלנו לעשות שיקוף, במהלכו נאספו נתונים על ההתנהלות שלהם בשנה האחרונה. מכיוון שהאשה אמרה שהיא רוצה להיות מעורבת יותר זה לקח קצת יותר זמן כי היה עליה ללמוד על דברים שלא התעניינה בהם קודם, כמו לעיין לעומק בחשבונות הבנק, לדעת כמה כרטיסי אשראי יש להם ולמה צריך כל כך הרבה, על מה משלמים בקופת חולים, מהם זה כל הביטוחים שיש להם ועוד. תוך כדי איסוף הנתונים היו לה המון שאלות והיא ביקשה תשובות והוא לא תמיד אהב את זה. הוא גם הזכיר שההורים שלו עוזרים להם לא מעט והאשה אמרה שבגילם זה משהו שממש קשה לה.

מפעם לפעם 'הטונים' קצת עלו, במיוחד כשהיא גילתה כל מיני רכישות שעליהן לא ידעה. הטיעון שלו היה שהיא סמכה עליו כל השנים. לא פעם אמרה ש'היית צריך להגיד לי'. אנחנו ישבנו בשקט ולא התערבנו. כשנשאלנו אמרנו את דעתנו. השיקוף חידד מאד את העובדה שהיא לא היתה מעורבת כלל בענייני הכספים של הבית והוא עשה בעניין הזה כמיטב יכולתו. לבד.

יום אחד, בעודנו באמצע השיקוף, הבעל צילצל למלווה וביקש לשתף אותו במשהו. כמנהגו בשיחות הטלפון, היתה הקדמה ארוכה על כמה הוא אוהב את אשתו ודואג לה, כי היא הרוחניות של הבית וכל מה שקנה זה רק כי רצה את טובתה ורק בשיקוף ראה כמה מאמץ היא משקיעה בילדים, בלקחת אותם לחוגים ולטיפולים רפואיים וגם לרוץ לעבודה ואחרי ההקדמה הארוכה הוא סיפר שיום ההולדת של זוגתו מתקרב וההורים שלו החליטו לקנו לה מתנת יום הולדת - מכונית חדשה. הוא כמובן ביקש שזה ישאר בגדר סוד ושלא נספר לאשתו כי הרי מדובר בהפתעה ליום הולדת.

המלווה צלצל אלי נרעש ונרגש לספר לי את החדשות הנפלאות ועל זה שאנחנו אמורים להיות שותפים להפתעה ולא לספר. רגע, אמרתי לו, אמרנו שקיפות ושותפות מלאה, לא? ובכלל שאלת אותו מה פירוש: "ההורים החליטו לקנות לה מתנה ליום ההולדת" מה זה אומר כספית? התברר שההורים התכוונו לשלם רק את המקדמה ושאר הסכום יהיה בהלוואה שהבעל ייקח. וגם העלויות הנילוות יפלו על המשפחה.

במשך מספר ימים התנהל בינינו פינג פונג טלפוני שבו אני מתדרכת את המלווה, הוא מדבר עם הבעל, חוזר אלי וחוזר חלילה. כשמסר המרכזי שלנו הוא שלא נוכל להיות שותפים למהלך שסותר את העקרונות שעליהם הצהרנו: שקיפות ושותפות מלאה. הבעל חזר על עמדתו שמדובר בהפתעה לאשתו שהוא כל כך אוהב וכי מה רע בזה. במהלך הימים האלה הבהרנו לו שאולי זו הפתעה וזה נהדר אבל יש כאן מעמסה כלכלית נוספת על המשפחה וכי סוכם שמרגע התחלת הליווי כל החלטה כלכלית מתקבלת ע"י 2 בני הזוג ביחד.

שיחות הטלפון נמשכו כמה ימים, במהלכן הגדילו ההורים שלו את החלק הכספי שלהם ב'מתנה' לכלתם והסכימו לקחת על עצמם גם את ההלוואה העיקר שההפתעה תישאר הפתעה. בשלב מסויים אמר לי המלווה שהוא חושב שאין טעם ללחוץ על הבעל כי הוא איתן בדעתו וגם ההורים שלו חושבים ככה. אני אמרתי שכל הרעיון הזה נוגד את עקרונות הליווי וכי אנחנו לא יכולים לשבת לשולחן אחד כשותפי סוד למשהו שהשותפה הרביעית למהלך לא יודעת ולא קבלה עליו החלטה. הרי המשפחה תשלם מידי חודש עבור דלק וביטוחים ואיך נכניס את זה לתקציב שנבנה אם היא לא יודעת?

בעצה אחת החלטנו שהמלווה יודיע לבעל שעליו לספר לאישתו ולקבל את הסכמתה לרכישת המכונית ולהוצאות שיחולו עליהם בעקבות קניה זו. הבעל ביקש כמה ימים לחשוב. אחרי כמה ימים שוב ביקש כמה ימים ושוב ניסה לשכנע את המלווה שמדובר במעשה שכוונתו טובה ושההורים שלו רוצים רק טוב כי הם אוהבים את הכלה שלהם מאד. בשיחה הבאה הוא הביע תרעומת ואמר לנו שזו התערבות בעניינים אישיים שלהם וזה לא במנדט שלנו. הוא ביקש עוד כמה ימים. המלווה אמר לו שאם עד מועד הפגישה הבא, בעוד ארבעה ימים, הוא לא ישתף את אשתו אנחנו לא נגיע לפגישה ומבחינתנו זה אומר להפסיק את הליווי. הפעם הוא כעס ממש.

עברו עלינו שלושה ימים של שקט. אף שיחת טלפון. בבוקר יום הפגישה צלצל אלי המלווה ולא יכולתי לענות. דקה אחרי זה הגיע סמס: הפגישה מתקיימת כרגיל. הוא סיפר לאשתו.