לפני שנה וקצת עשינו שיפוץ בבית. במסגרת השיפוץ הייתי צריכה לפנות חלק מהבגדים שלי לטובת המטרה החשובה הזו (אוף..) היו אלה בעיקר בגדי חורף שנארזו בקופסאות קרטון ונדחפו אחר כבוד לפינה בחדר אחר, העיקר שלא יפריעו. עד שנדמו הדי השיפוץ, שבחורף יש להם נטייה טבעית להתארך קצת יותר מהמתוכנן.. כבר הופיעו ניצני האביב ובגדי החורף כבר פינו את מקומם ללבוש יותר קליל. מטבע הדברים, כל מה שלא מפריע כאילו לא קיים ולכן הקרטונים על כל תכולתם נשכחו ממני מהר מאד. עד. עד שיום אחד ממש לפני שבוע, החלטתי לסדר את החדר לכבוד האורחים שיגיעו ונתקלתי בקופסאות האלה שעמדו בשקט בפינה. סבוב הצצה קטן בתוך תכולתם גילה מציאות של ממש. בגדים שפעם, ממש לא מזמן, אהבתי. כמה מהר הם נשכחו ממני. תוך כמה דקות נפרסה תכולת שני הקרטונים על המיטה והרגשתי כמו מי שמצאה מציאה יקרת ערך, חצי מלתחה חדשה. יום קודם לכן היו לי תכניות לשופינג של תחילת החורף ועכשיו הן נגנזו. לא צריך יותר.

פעם, כשעוד גרתי בבית הורי והבתים היו קטנים מאד, לא היה מקום להחזיק בארון את כל הבגדים שיש. פעמיים בשנה אמא שלי היתה עושה 'קיץ-חורף' ומעבירה את בגדי העונה שחלפה לארון למעלה ומורידה משם את בגדי העונה הנוכחית. בשבילה זו היתה הזדמנות ולמיין מה שכבר לא מתאים כי הילדות גדלו ובשבילי - הזדמנות להפגש מחדש עם בגדים שנפרדתי מהם לפני כמה חודשים. לפרוייקט הזה היה צריך לפנות לו זמן: יום שלם עלינו בסולם והורדנו את מה שאוכסן ואחר כך עלינו כדי להעלות לשם את מה שצריך לשמור לשנה הבאה.

אני לא עושה 'קיץ-חורף'. הארון שלי מכיל הכל, אבל בגלל אני מחמיצה את ההזדמנות לעשות סדר, למיין מה שאני כבר לא אוהבת, כבר לא מתאים, לא עולה או לא באופנה. וגם להפגש מחדש עם בגדים שאהבתי.

ענייני בגדים מעסיקים אותי לא מעט במפגש עם המשפחות המבקשות ליווי בפעמונים. למדנו שזה אחד מהסעיפים הכי זוללי הכסף של כל משפחה. לא פעם אני מנסה ללמוד את הרגלי הקניה שלהם. האם מתכננים מה לקנות לפני שמתחיל החורף/הקיץ? האם בודקים מה שיש לפני שקונים עוד? מחליפים עם קרובי משפחה? לרוב אני מגלה שהכל בספונטני. הולכים לקניון, נתקלים במשהו ואז קונים. תמיד יש לזה הצדקה: היה בהנחה 1+1, היה במבצע 3 ב-200, קני החודש שלמי בעוד חודשיים.

כשאני מציעה להיעזר בחנויות יד שנייה שבאזור, במיוחד בבתים שבהם ילדים קטנים, אני תמיד נתקלת במבטים של "מה את חושבת שאנחנו מסכנים?". ענייני דימוי, אני אומרת לעצמי ותוהה האם התדמית יותר חשובה מהכסף שנמצא כל כך בצמצום..