בלילה סוער כזה, איפה יכולנו להסתתר?
הגשם ירד ללא הפסקה. ערפל חזק וסמיך כיסה את הרחובות הרעמים היו מחרישי אוזנייים מלווים בהבזקי ברקים. די מפחיד להסתובב בחוץ. חיפשנו מקום שקט שנוכל לשבת בו, להסתכל האחד לשני בעיניים ולהמשיך...
פתאום ראינו את הבר הזה בפינה. אמנם היה די חשוך שם בפנים אבל לא סגור לגמרי
החלטנו לנסות את מזלנו...
לא חשבנו שיש שם מישהו שחושב עצמו יפני. מישהו כזה מטורף...
מישהו שרק חיפש על מי להוציא את העצבים שלו
כבר ברגע הראשון שנכנסנו הוא הסתכל עלינו במבט מוזר. מבט מוטרף כזה
"אולי נלך מפה" לחשתי "זה לא נראה לי המקום הזה"
"עזבי" ענה לי "את תמיד רואה כל מיני דברים לא מציאותיים. תמיד יש לך סיפורים..."
"אני מרגישה לא טוב כאן. משהו באוויר. תראה אין פה אף אחד. אולי רוצים לסגור??"
האיש בבר והמלצרית החליפו מבטים ביניהם. תנועת עין חדה לעבר השומר בכניסה שלא הבנתי אותה ולפתע ניצוץ של משהו מבריק. סכין. כסא שנזרק לעברי
"רגע" צעקתי "מה הולך פה, רק באנו..."
לא היה עם מי לדבר. הוצאתי את התת-מקלע. וביד השנייה לקחתי בקבוק מן השולחן ושברתי אותו...
בזוית עיני ראיתי שהגבר שאיתי כבר היה חצי מת...
ריססתי את הבר היה שקט.. פסעתי לאחור ונתקלתי בגבי בדלת המסובבת. ברגע של הפוגה נבלעתי בתוכה ונעלמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
