מי שלא רוצה לקרוא את הפוסט הזה - לא חייב... (אין בוחן על הקריאה)

לפני כשבוע התקיים באוניברסיטת ת"א יום עיון בנושא "אינטימיות ברשת".

המון נושאים מעניינים עלו שם.

אני מביאה פה רק קמצוץ מכל המבחר הנוגע לתופעת הבלוגים

אינטימיות כחוויה מיידית ומכוננת של העצמי /  מאת דפנה הומינר

נושא היחסים ברשת מעלה במחשבה את הסוגיה האם תתכן אינטימיות וירטואלית ואם כן, כיצד מתיישבים מושגנו אודות יחסים כפונקציה של תהליך הכרות מתמשך, עם האינטימיות הוירטואלית המיידית ו"נטולת התהליך", כפי שהיא מוכרת לצרכני הרשת וחוקריה.  

הוויית האינטרנט שומטת מעט את הקרקע מתחת לתיאוריות השונות על היחסים, וגם לגבי טיבם.קשרים עמוקים ומשמעותיים נוצרים בין גולשים במהירות ובמיידיות. "קשרים נטולי תהליך" אלה, אינם מצייתים לחוקים הידועים לנו על התפתחות היחסים, ואינם פועלים על פי החוקים המקובלים.

האינטרנט משרת, בראש ובראשונה, את צרכי התפתחות העצמי והתהוותו, ע"י זמינותו הכמעט אינסופית, ובשל היותו מסוגל לספק באופן קבוע, את אותם  חומרים הכרחיים לבניין העצמי, שהם: חווית המירורינג, האידאליזציה, והtwinship

אם ניקח למשל את תופעת הבלוגים, אותם יומנים וירטואליים הפתוחים לכל דיכפין, נוכל לראות בהם הדגמה מצויינת לאופן בו משתמשים הגולשים-הכותבים, בציבור הגולשים-הקוראים, כספק קבוע וכמקור בלתי נידלה למירורינג. 

כאשר אדם כותב בבלוג, הוא יודע כי בכל רגע, 24 שעות ביממה, יש מישהו שעשוי לראות אותו, את נימי הנימים של ריקמת הווייתו... חווית ההינכחות הזו, ההיראות הזו  בפני קהל כה רב ועם זאת בלתי מאיים בשל העדר מראה פניו המובחנים, הינה חוייה מכוננת עצמי באופן מובהק.

האידאליזציה הינה אותה חוויה מרגיעה של יכולתי להתמזג עם ישות אחרת, ישות ש"יש לה משלה" והיא מעמידה את שיש לה לרשותי באופן פתוח, נדיב ,חופשי ונטול התחשבנות שלי/שלך...

וכפי שפעמים רבות אכן קורה, החוויה הוירטואלית עשוייה לאפשר התפשטות מחשבונות ואינטרסים יומיומיים באשר לנתינה וקבלה, והתייחסות אל הזולת כאל הרחבה של עצמיותי שלי. אחת התופעות המרגשות של הרשת, הינה אותה נדיבות מופלאה שמתגלה לפתע, בין אנשים שהם לכאורה "זרים גמורים" אך למעשה חולקים יחד רגעים יקרי ערך של התחלקות בחוויות ובקשיים.

חווית הקריאה בבלוגים  של אחרים, בהם אדם יכול לקרוא  מקרוב כל כך, את תוי נפשו ואת צלילי נשמתו של הזולת, מספקת חוויה מרגשת ומעשירה של twinship, תאומות.

זוהי אותה תחושה עילאית, בה אנו חשים בבת אחת שאיננו מצויים לבדנו בעולם. זהו אותו רגע בו נמסות חומות הגוף אשר מפריד ומבודד אותנו מהעולם ומזולתנו,

ואפילו מאפייניה היחודיים של הנפש ופרטיה הביוגרפיים אינם מהווים עוד מגבלה או מחסום ביני לבין האחר, והם למעשה נעלמים, או נעשים בלתי רלוונטיים.

חווית התאומות, כפי שהיא נגלית לעיננו דרך הקריאה המשתתפת, המשוקעת, המתבוננת בהווייתו הרוחנית של האחר,שהוא בעצם אני עצמי, האחר שהוא מעבר לפרטי הביוגרפיה הפרטית שלו, חוויה זו חוברת לחוויות המירורינג והאידאליזציה ומשלימה אותן.

אחת מצורות הביטוי של חוויות מכוננות עצמי אלה, הינה היכולת שלי לדבר את עצמי ,דרך כתיבתו של האחר, אשר פעמים רבות עושה זאת טוב ממני, ובכל זאת הוא עושה זאת כמוני בדיוק... כמוני, כפי שהייתי כותב את עצמי אילו הייתי הוא...  

 ומי שרוצה להרחיב יותר מוזמן לקרוא בקישור הזה