אושר ושביעות רצון מתחילים אצלי ברגע אחד בשעות הבוקר המוקדמות ונגמרים בצליל שיש בו מהשקט ומהשלמות של היום שנגמר.
אצלי הם מתרכזים בפרטים הקטנים ביותר של החיים: בכורסא שעליה אני אוהבת לשבת. בקריאת העיתון של יום שישי במיטה, בריח הביגל'ה החם כשהוא מתאפה לו בתנור, בטעם הקפה של אחר הצהרים, בכאב השרירים שעבדו כהוגן אחרי שחייה מאומצת, בשיחה עם חברה, בהקשבה לשיר שגורם לי להתרגשות, בקריאה של ספר שסוחף אותי, במרק עוף.
 
דברים כמו משפחה, חברות, סיפוק בעבודה שהם המקור העיקרי לתחושה הזו מתקבלים אצלי בצורה טריוויאלית, בצורה מיסטית כמעט, כמובנים מאליהם. כאילו הם היו שם מאז מעולם.
והם לא.

היכולת למצוא את עצמי במצב של התעמקות מלאה במשהו, כשהזמן פשוט לא ממלא תפקיד,
זה בשבילי סוג של גן עדן עלי אדמות – אני מוצאת עצמי לא פעם במצב שזה קורה לי.
לא לעתים קרובות למדי -. אבל זה קורה, ואיזו תחושה של אושר זה נותן...

חייב להיות לזה שם.
אי אפשר לקרוא לזה פשוט אושר, כי בזמן שזה קורה אני אפילו לא מודעת לזה.

ואיך זה אצלכם? מה עושה לכם את זה? איך נראה האושר שלכם?
ספרו