"באחד הקורסים נתתי לתלמידות תרגיל שבו הן התבקשו לאסוף מילים מאד מסוימות במילון, רק לפי הצלילים האהובים עליהן ומבלי להביט בפירושיהן. לאחר שהן אספו בין 15 ל-20 מילים, ביקשתי מהן לחבר סיפור המכיל את רוב המילים שבחרו.

אחת התלמידות, אישה כבת 50, הביעה את מחאתה על המשחק ואמרה שהוא שטותי.

היא הביאה כדוגמא את המילים שאספה, כולן מתוך האות פ', וטענה כי הבחירה היא מקרית לחלוטין, ושהיא בחרה לשזור את המילים כסיפור רחוק ממנה כמרחק שמים וארץ. האני המספר בסיפורה היה גבר והיא אמרה כי לא ניתן להסיק דבר על מצבה הפרטי מתוך הסיפור.

המילים שבחרה האישה היו: פתשגן, פרוכת, פת לחם, פאר, פירות, פתאום, פודרה, פהיקה, פי שניים, פתחון פה.

מדובר באישה דתית שלמרות שהייתה ידידותית ומשתפת פעולה, מעולם לא הייתה אינטימית ולא נפתחה רגשית כפי שקורה למרבית המשתתפים בסדנאות כתיבה וביבליותרפיה.

וזה הסיפור שחיברה: "כשאני חוזר מחו"ל אני מביא לך מתנה. מחביא אותה מאחורי הפרוכת, ליד הפודרה, או ליד קערת הפאר שאנו מניחים בה פירות, ומצפה שתמצאי אותה. אני ממתין בשקט, בלא פתחון פה ועד פהיקה, וכשאינך מוצאת אותה, אני ניגש ומוצא אותה עבורך. כל הערב שתקת ועכשיו שתקת פי שניים. אכלת פת לחם ולא היית מרוצה. אף פעם את לא מרוצה ממה שאני קונה לך, ואני נשאר עם פתשגן ביד".

כשסיימה האישה להקריא את סיפורה הקצר היא צחקה ואמרה: 'את מבינה, אין לי מושג מי הגבר הזה, מה הוא אמר כאן, סתם חיברתי את המילים כפי שביקשת, אין לזה משמעות, ואני אפילו לא יודעת מה זה פתשגן'

עמדתי מאחורי שולחני ואמרתי לה שהגבר בסיפור שלה מקופח. הוא אומר לאישה שמולו שהיא אף פעם לא מרוצה מה שעושים עבורה, מתנות זה מותרות, זה מעבר לתפקידים ולכורח היומיום. הוא אומר לאישה 'אני מתאמץ כי אני אוהב אותך ורוצה לרצות אותך. אני מפנק אותך במתנות ואת לא מעריכה אותי'.

האישה קמה ממקומה ואמרה המומה לכיתה: 'זה בדיוק מה שבעלי אמר לי השבוע, כשרבנו.'

אמרתי לה כי המילה פתשגן היא תעודה ומכאן שמדובר בזוג נשוי, והכוונה היא לתעודת נישואין או גירושין.

האישה נרעשה ואמרה כי היא רצה לביתה ליישר את ההדורים, שאם לא כן, בעלה ישאיר אותה עם 'הפתשגן' ביד".

(סיפרה ד"ר דורית זילברמן-מרצה לכתיבה אמנותית במכללת בית ברלJ