לפני כמה ימים, בדרכי מפה לשם, עצרתי באום אל פחם כדי לקנות ירקות.

אני אוהבת מאד להיכנס לחנות ירקות בכפרים הערביים. יש כל מיני ירקות ועשבים מסקרנים שלא מוצאים במקומות הרגילים ואני מוצאת עצמי מאד מסוקרנת.

זו היתה שעת צהרים די רגועה. מעט קונים ועובדים שסדרו את הירקות והפירות על הדוכנים. האנשים (בעיקר נשים) הסתובבו בין דוכני הירקות מגניבים לעברי מבטים סקרנים ומחייכים אני החזרתי חיוכים.

לפי הלבוש, יכולתי לזהות שאני הקונה היחידה שמוצאי איננו מהאזור

לקחתי שקיות והתחלתי לאסוף ירקות מכל הבא ליד וכשגמרתי את הסיבוב המתנתי ליד הקופה לתורי.

אזור הקופה הוא האזור הכי מעניין. שם שומרים בשקיות גדולות את העשבים העונתיים. מפעם לפעם הגיעה מישהי והתעניינה בעשבים האלה בשקיות, ואני, סקרנית מטבעי, גם אותי זה מאד סיקרן

הקופאית הזריזה, כבר התחילה במלאכת השקילה ואני שואלת אותה על העשב הזה ועל העשב ההוא, והיא שוקלת ועונה לי בסבלנות. אני שואלת והיא עונה ושוקלת... סקרנותי גדלה עד מאד, התחלתי להתעניין מה עושים ואיך מבשלים. והיא עונה לי בנחמדות ובסבלנות...

תוך מספר דקות התקבצו מסביבנו כל הנשים שהיו בחנות והתחילו להסביר לי מה עושים ואיך מבשלים.

השיחה התנהלה ברובה בידיים, מן הטעם הפשוט שאת שפת המקום אינני דוברת (מבינה קצת..) מתובלת במילים בסיסיות בעברית וכמובן בערבית....

תוך מספר דקות, התחילו ויכוחים על המתכונים. מישהי הסבירה לי משהו על ירק שנראה דומה לקישואים (אבל זה לא) ושתיים אחרות לידה, אמרו מה שאמרו, היא ענתה להם, הן החוו בתנועה של ביטול והסתובבו.

פתאום הגיע איזה גבר עם עברית קצת יותר משובחת ואמר שהוא מן המסעדה שממול (מומלצת מאד) והתחיל להסביר לי מה עושים עם הירק הזה בדיוק... איך קוצצים("דק  דק") ומטגנים וטובלים.

אחרי שעה ארוכה יצאתי משם עם אוסף של עשבים וירקות לא מזוהים והמלצות למתכונים.

אני, שאינני ידועה בבשלנותי המופלגת, נהניתי כמו שמזמן לא נהניתי מהבישול ובעיקר מהאוכל....