שוליים מעניינים אותי. הם תמיד מפעימים יותר מהמרכז. קורים בהם דברים פחות צפויים, יותר נושמים, יותר מעוררי עניין ויותר תוססים.

כשאני קוראת פוסט, אני תמיד זוכרת שהכתוב שאני קוראת מספר לי מה שהכותב ביקש לספר וגם קצת ממה שהוא לא ביקש לספר. הוא לא מספר מה עורר את הנושא הזה, על המחשבות וההתלבטויות אודות הכתיבה, תהליך הכתיבה, זמן הכתיבה, סערות הרגש של לפני ותוך כדי ואחרי..

אלה הם השוליים. מה שנקרא ב"שולי הדברים".

התמצית המובאת בכמה שורות כתובות היא פתח לעולם שלם שרק טפח ממנו נחשף לפני. בשבילי זו תמיד הזדמנות להצצה יותר מעמיקה, מסע אל עולם חדש ומרתק.

הרבה פעמים זה מעורר אצלי שאלות. אני רוצה לדעת יותר. לא מסתפקת בכתוב

חטטני משהו

לפעמים הפתח הזה, מזמין אותי "לחרוש את הבלוג", לצלול למעמקי הכתוב, לבנות לי את הפאזל הזה של "דמותו של הכותב"

ולפעמים רק הצצה. קטנה.

לפעמים ההתרחשויות בשוליים אין להן קשר ישיר לנושא הפוסט שפורסם זה עתה, אבל קורה בהם משהו מרתק, שמגרה את המחשבה שלי, שגורם לי לרצות לדעת עוד ועוד, לרדת לעומק הדברים עד שלרגע השוליים הופכים להיות המרכז. לפחות עבורי.

לפעמים יש לזה המשך

ולפעמים זה נגמר כאן.

לא תמיד אני יכולה לשלוט על זה והאמת היא שאני גם לא רוצה