זמן לעצמי

פעם היה לי זמן לעצמי, זמן פרטי, שאותו יכולתי למלא כמו שאני רוצה

אני מנסה להיזכר מתי הפך הזמן שלי לזמן של כולם. מתי הופקעה ממני הזכות לזמן פרטי משלי.

מתי זה בדיוק קרה שתחושת הזמן האישית שלי נעלמה כמעט לחלוטין?

הצורך בזמן משלי מביא אותי לפעמים לחפש בעקשנות אחר זמן כזה. רגעים שיהיו רק שלי. פרטיים.

זמן פרטי מתקשר אצלי איכשהו למקום פרטי

אמנם יש לי בבית מקומות שהם רק שלי: החדר שלי והמחשב שלי והספרים שלי

אבל גם בהם כבר לא מתקיימת התחושה הזו

המקומות האלה הופקעו ממני והפכו של כולם

וגם הזמן שלי כבר מזמן הוא לא שלי. הוא הפך נחלת כולם.

זו חוויה מאד מתסכלת שבה מתקיימים באותה העת התשוקה לזמן פרטי ואי היכולת להיות בו

לפעמים הגוף שלי מגרד כולו מרוב צורך להיות לבד

אני מרגישה שהצורך בזמן עם עצמי הוא לא רק צורך שלי אלא הוא צורך קיומי

זמן כזה של לבד, מאפשר לי לחזור רגועה יותר, ונדיבה הרבה יותר לעצמי ולאחרים