אדם חי בעולם שאותו הוא עושה לעצמו,

מן התאוות שבשרו מתאווה לעצמו

מן הנופים שבהם הוא מפחיד את עצמו,

ומן האהבה שאותה הוא אוהב לעצמו

ומן השנאה שאותה היא שונא לעצמו,

ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו

ובסתו הוא חוזר חזרה לעצמו

ורואה מה עשה לעצמו, בקיץ

ומה לא עשה לעצמו,

מבחין בין זה לזה

            ומבין לעצמו

                        (נתן זך)