ברלין מלאה מקומות בהם אפשר לבקר ולהתרשם מן העושר של החיים היהודים בעבר

הגטו היהודי לשעבר, בית הכנסת, מרכז התרבות היהודי. בעצם הימים האלה מתקיימת בברלין תערכוה גדולה בשם "העברים החדשים- 100 שנות אמנות בישראל". התערוכה מנסה להראות את הבדל בין אמנות יהודית לאמנות ישראלית עכשווית...

נהדר לנסוע ברחובות ברלין ולראות פוסטרים ענקיים המזמינים לבקר בתערוכה הזו...

אבל לא על זה רציתי לכתוב.

רציתי לכתוב במיוחד על 2 מקומות אחרים הקשורים דווקא לנושא השואה:

הראשון הוא שדה ענקי של מצבות שהוקם בסמוך מאד לשער ברנדנבורג המפורסם, קרוב לקו המפריד בין מזרח ברלין למערב.

האתר הזה הוא מקום חדש למדי ונפתח לקהל הרחב רק בחודש מאי 2005.

השדה/המונומנט הענקי הזה מורכב מ-2700 עמודי בטון, שנראים כמו מצבות בטון, בגובהים שונים. ישנן שמגיעות לגובה של יותר מ- 4 מטר ויותר ויש כאלה הצמודות לקרקע. 

הצבע הוא אפור כהה מאד. משהו מתכתי.

הביקור במקום הזה הוא צעידה חסרת תכלית בתוך ים של בטון. בגלל הגובה, לפעמים נראים ולפעמים לא. קשה להבין איך נכנסים ובעיקר איך יוצאים ולרגעים זה קצת מפחיד

צעידה בתוך השדה האינסופי זהה, גורמת לתחושה מאד לא נעימה, משהו כבד כזה על הנשמה, תחושת לחץ לא מוסבר. הרגשה מאד מאד כבדה.

מתחת לשדה הענק הזה נמצא מרכז מידע המתאר את סיפורה של השואה וההשמדה דרך סיפוריהן של 15 משפחות יהודיות ממקומות שונים באירופה. הסיפורים האישיים של 'לפני' ו'אחרי', ממחישים את הגודל האסון שהתרחש באמצעות מסמכים, יומנים אישיים, מכתבים ותמונות....

אפשר לבקר במקום הזה בכל שעות היממה.

חווית הביקור ביום שונה מחוויית הביקור בלילה. בלילה התאורה החלקית בין שורת המצבות מעניקה לתחושה הכבדה מימד נוסף. מפחיד משהו..

 מקום אחר, הוא תחנת הרכבת בעיירה Gruenwald, הסמוכה לברלין. מהתחנה הזו, מרציף מס' 17 בוצעו המשלוחים של היהודים לאחר ועידת ואנזה (שהיא הוועידה שהוציאה לפעול את מדיניות ההשמדה שנודעה בשם "הפתרון הסופי")

עפ"י מה שידוע, היהודים תושבי ברלין והסביבה, קבלו הודעות מסודרות על המועדים שבהם עליהם  להתייצב בתחנה. בהודעות נמסר להם שהם נוסעים להתיישב במקומות חדשים מחוץ לגרמניה. מהרציף הזה, הם נשלחו למקומות שמהם לא שבו עוד.

לאורך הרציף מצויינים תאריכים המשלוחים ומקומות היעד: אושוויץ, טריזאנשטט ומקומות נוספים, שאליהם נשלחו היהודים, מעקב אחר התאריכים ומספרי הנשלחים מאפשר ללמוד מה בדיוק ארע שם.

הרציף כולו הפך אתר זיכרון. זה מקום מצמרר ביותר.

הביקור במקום הזה הוא קשה. קשה מאד.