·         זוכרים את הפסלים של האריות של הוצבו בכל רחבי עיר ירושלים? ובכן גם לברלין יש. בברלין יש דובים. בכל        רחבי העיר מפוזרים להם דובים מדובים שונים, עומדים על הראש ועל ארבעת רגליהם, יושבים ועומדים על שניים       ומנפנפים בידיים, צבעוניים – כיד הדימיון הטובה שנפלה באותו רגע מי שצייר וצבע. המראה פשוט מקסים. אני ספרתי 

לפחות 40 דובים. בטח היו עוד....

פשוט מקסים.

·         עמידה בתור – יצא לנו לעמוד כמה וכמה פעמים בתור לכל מיני מקומות. לא מדובר פה על תור קטן כמו זה לאוטובוס. אני מדברת על תור של כמה שעות: למשל בכניסה למוזיאון (בשביל הקולטורה,הלכנו לראות כמה  תערוכות מפורסמות, למשל זו של הצייר  GOYA- שיש אומרים שזה אירוע אמנותי יחיד במינו) כדי להיכנס לתערוכה הזו עמדנו בתור יותר מ-3 שעות. במשך הזמן הזה זרחה השמש וירד הגשם ושוב זרחה השמש ובזמן הזה אף אחד לא נדחף, ולא אמר: "הייתי פה קודם"

וזה התור בכניסה לבניין הפרלמנט  (השעה 9 בבוקר. מזהים מישהו?)

                                                                   באמצע ירד גשם. התור נשאר אותו תור רק עם מטריות

לתור יש חיים משלו: מוכרי הבייגלה ועגלות השתיה עם הטרמוס של הקפה, ומוכרי העיתונים...

ובמקומות מסויימים אפילו מציעים כסאות מתקפלים...

אבל התחושה שעומדים בתור ואף אחד לא נדחף ולא מסדר אותך... זה דבר פשוט שלא יאמן..

·         אופניים - אין כביש או דרך אחת בעיר הזו שאין בה לצד מדרכה להולכי רגל מסלול לרוכבי אופניים. העיר הזו מלאה רוכבי אופניים. אני באופן אישי חושבת שזהו יכולה להיות דרך נהדרת חוויה לא רגילה לדווש בעיר על אופניים. העיר שטוחה לגמרי וזה לא נראה לי מאמץ בעייתי במיוחד. בפעם הבאה: זו תהיה ברלין על אופניים. גם ספורט וגם הנאה.

·         למי שבא מהטירוף הביטחוני הארצישראלי הכל כך אינטנסיבי, כל כך נעים להסתובב במקומות שבהם אין בטחון בכניסה לכל פתח, להיכנס ככה חופשי לכל המקומות בלי 'לפתוח תיקים' ו'לסגור תיקים'. המקומות היחידים שבהם ראינו אנשי ביטחון היו ליד בית הכנסת היהודי, בכניסה למרכז המידע שב'שדה המצבות' ובכניסה לבניין הפרלמנט הגרמני.

החופש הזה נראה פתאום כל כך לא טבעי.

אבל אני מוכרחה להודות שקל מאד להתרגל אליו וליהנות ממנו. לאן הגענו...

כל זה עד שמגיעים לשדה התעופה. שם הטירוף הביטחוני חוגג. הגרמנים לא לוקחים אפילו בדל קטן של סיכון.
עוד לפני הכניסה לטרמינל עצמו, עומד איש בטחון (ישראלי ולידו שוטר גרמני) בודק את הכרטיס והדרכון.
ו בטרמינל עצמו, התחקיר הרגיל המוכר לכולם ("מישהו עזר לכם לארוז..."),

המזוודות - הגרמנים מצלמים את כל המזוודות והתיקים ואח"כ עוברים על הצילומים. מזוודה חשדנית נפתחת ונבדקת ביסודיות רבה.

אחרי זה בא תור הבדיקה גופנית המדוקדקת הכוללת מישוש הגוף, והעברת הנעליים במכשיר הרנטגן,

ולבסו - תיקי היד (אלה שלוקחים למטוס). אלה עוברים בדיקה ידנית, כולל פתיחת כל הארנקים והתחריטים, (במיוחד אצל נשים...) בחינה מדוקדקת של כל פריט שנראה חשוד, העברת התיק במכשיר שיקוף...

זהו. החוויה הברלינאית שלי באה כאן לידי סיום.

העיר הזו מציעה המון למבקר בה. החל ממסעדות, גני בירה, פסטיבלים שונים בכל רחבי העיר, ארכיטקטורה חדשה וישנה, מוזיאונים, היסטוריה מעניינת, פארקים ירוקים בעיר וסביבותיה, נופי מים מגוונים אגמים, נהרות ותעלות, וגם מקומות מעניינים לביקור בסביבה הקרובה. פשוט שווה