פעם בשנה מתחולל לו הקסם הזה

הן מדהימות: רכות ועסיסיות, מתוקות ונוטפות סוכר כזה שהמתיקות שלו לא דומה לשום דבר אחר. הטעם - טעם גן עדן, כזה שהרבה זמן אחרי לא שוכחים.

הקסם הזה קורה בזמן שעונת התאנים בשיאה

בדיוק עכשיו בימים האלה - התאנים גדולות ומלאות עסיס עד להתפקע

לי זה ממש לא משנה אם הן ירוקות או סגולות-חומות. הכי הרבה אני אוהבת לאכול אותן ישר מן העץ...

אבל בשביל זה צריך עץ... ולא תמיד יש בנמצא. אבל כשאני מוצאת כזה עץ...

אני גם חולה על סברס.

בעיני הסברס הוא משהו כזה ישראלי. סוג של סמל, סוג של חוויה.

מי לא יצא לשדות, לקטוף סברס והתחרט אחר כך כשהוציא קוצים של מילימטר במשך כמה ימים?

היום הוא פתאום הפך זמין, מופיע לו מעדנות במדפים בסופרמרקט. אני עדיין מעדיפה לקנותו בצידי הדרכים.

אמנם היום חווית הקוצים קצת נחסכת. אבל, בינינו, מול טעם גן העדן של הסברס שווה לסבול כמה קוצים קטנים, לא?

כי מה הם כמה קוצים קטנים מול ההתמוססות של הפרי המתוק החד פעמי הזה הנימוח בפה....

אין חוויה יותר מרגשת מזו.

"אם הייתי יכול לבחור פרי לקחת לגן העדן, הייתי בוחר בתאנים" כך אמר הנביא מוחמד וכמה שהוא צדק...