בהתחלה הפרוייקט הזה נראה לי פיס אוף קייק

כי מה בסך הכל צריך? להסביר קצת וזהו...

אני רק עושה קאט אנד פייסט מהמקום ההוא והנה יש לי פוסט מבלי להתאמץ...

יותר מאוחר הבנתי שלא אוכל להתחמק

שאם אני כותבת אז שזה יהיה כמו שצריך אחרת אין טעם בפוסט הזה

אז זה הסיפור שלי: 

תחילת ימי בישרא היו בבלוג בשם "אישה יפה"

זה היה ניק הראשון שלי. הניק הזה בא ממקום בלתי צפוי עבורי

יום אחד, אמר לי מישהו, כבדרך אגב, שאני כמו זה בשיר של אריק אינשטיין (בפארפראזה): "כתבו עליה בעיתון הרבה דברים והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו.." ככה הוא כינה אותי. "אישה יפה". פשוט

המשפט הזה והשם הזה נפלו עלי בתקופה של שינויים גדולים אצלי ובי והם היכו בי בעוצמה

מרבית השינויים היו קשורים להכרה בערך עצמי, מכל מיני היבטים וזוויות (כן, גם של המראה החיצוני...)

הניק הזה היה בשבילי סוג של אנטי-תזה למי שחשבתי את עצמי אז. ברור לגמרי שלקחתי אותו לעצמי מתוך איזו כוונת 'הפוך על הפוך' , שאולי אם זה יהיה כתוב ואקרא את זה אז גם אתחיל להאמין בזה... סוג של שיכנוע עצמי (לא יאומן, נכון?)

על חלקם הגדול של השינויים ההם כתבתי בבלוג ההוא.

יום אחד הבלוג ההוא כמעט ונחשף וברגע אחד מחקתי את כל תכנו

והפסקתי לכתוב

הבלוג ההוא שינה את פניו מאז אבל עבורי הוא נותר ציון דרך משמעותי.

אבל

הצורך לכתוב היה חזק ממני והחלטתי לפתוח בלוג חדש. הפעם גלוי

שאלת השם והתוכן הטרידו אותי במשך תקופה ארוכה 

התקופה ההיא היתה עבורי תקופה של מאבקים פנימיים וחיצוניים ושל חיפושי דרך

התלבטתי ביני לבין עצמי וגם בקול רם עם כל מיני אנשים שהכירו אותי

באותה תקופה ראיתי את עצמי מאד כדמות לוחמנית שעסוקה במאבקים

השם 'אמזונה' מיד כבש אותי

קראתי על האמזונות ואהבתי מה שקראתי. הרגשתי מיד חיבור לשם הזה

והסוף כבר ידוע.

ומאז אני והן......

ולמה אמזונה?

אמזונה היא השילוב של שתיהן. גם יפה וגם חזקה, יודעת את עוצמותיה ואת דרכה. היא מנהיגה. נלחמת על ליבה ועל דרכה ושורדת את המאבקים בזכות האמונה הפנימית החזקה בעצמה המוליכה אותה קדימה.

ואני -

עם הזמן הצורך שלי במאבקים הלך והתמתן אבל התחושה הטובה של ההישג עדיין קיימת

יחד עימה, נותרה האמונה החזקה של האמזונה בעצמה וביכולותיה.

(~ , עכשיו אני צריכה פה צלמית של פרצוף שמנגב את הזיעה אחרי עבודה קשה~)